אני אוהבת להיות לבד ואני חושבת שאולי ברמה שזה כבר לא בריא

אני נהנת להיות בשקט של עצמי עם המחשבות של עצמי. שעות על גבי שעות ואני תמיד אמצא משהו לעשות. לכתוב, לקרוא, לצפות בסדרות, לטפח את עצמי, לשבת ולחשוב על החיים, או סתם לרקוד מול המראה. בכל פעם שאני בחברת אנשים, משפחה או חברים אני מרגישה עול. ולא כי אני צריכה להתנהג אחרת או להעמיד פנים, אני נאמנה לעצמי תמיד הייתי. העניין הוא שאני צריכה לדבר אני צריכה לחייך וזה דורש ממני מאמץ לפעמים, כי אם אני פשוט לא אדבר ולא העטה שום הבעת פנים אנשים יחשבו שאני מדוכאת, או עצבנית. מה שלא נכון בכלל, להפך אני די מאושרת. רציתי לדעת מה אתם חושבים על כל העניין...