מה הדבר הכי קשה שאתם עוברים כרגע?

חיים

רבתי עם הבסטי קשות ואני בוכה על השיר שלנו:)

חצ'קונים דרך התמודדות: בוכה

הלזניה עומדת להיגמר

עדיף שאני לא אתחיל למנות

מעבר אומנה /:

אם משהו פלאי לא יקרה בקרוב, החיים שלי עומדים לחזור למקום אפל..

הקשיחות בלא להבין את החיים.

יש לי דודא למשהו מתוק ואין כלוםם

אין לי מספיק כוח סוס באוטו

דוחה מלא דברים ודואגת כל יום לסבא שלי

אם אני באמת צריכה לבחור אז אני חושבת להתחיל דברים חדשים
יש לי הרבה מאוד מטרות ואין לי מושג מאיפה להתחיל, זה ממש מסבך אותי

אני עובר תקופה מזעזעת בבית שלי אלימות והעלבות

ואף אחד לא עוזר

אוי ואבוי אנונימי אני מצטער כלכך ועוד אני חשבתי שאני היחיד שעובר משהו קשה כלכך

אבא שנפטר ועדיין לא מצליח לעכל
אוכל תסביך על כל מי שאני מכיר כי הוא אינטרסנט חברים משפחה כולם
לא יוצר אינאראקציה חברתית יותר מידי כי לא יודע איך לאכול אנשים כל אחד רוצה רק מה שטוב לו ושמים פס על אחרים
מפסיק לעשן וויד אחרי 3 שנים של עישון נקי ואני עצבני תמיד
ובזמן האחרון שום דבר כבר לא מצחיק אותי
אבל יהיה טוב כנראה

מתפלל שזה יעבור בשבילך❤

בא לי להשקיע בלימודים ואני פשוט לא משקיע זה מחרפן אותי
אני לא שומר קשר עם חברים

כל זה נגרם בגלל שאנמ עצלן מטומטם

חברה שנאלצתי לעזוב אותה

הלזניה נגמרה

אין חברים אמיתים שאני מרגישה בנוח איתם

הגעגוע לסבתא שלי שנפטרה לפני שנתיים..

אני לא נרדמתת
ואני צריכה לקום מחר בשבע:(

חברה שלי נכנסה לדיכאון ואני לא מצליחה להיות שם בשבילה והיא חסרה לי

יותר מדי. מנסה לראות את הטוב.
אסור לעצור את השמש עכשיו.

השוואה מוגזמת שלי לאחותי התאומה.. היא מצליחה בכל מה שאני רוצה, מנסה להתמודד עם פגיעות מבנים ומנסה להבין למה ההורים שלי רבים איתי בלי סוף ומשתמשים במה שאני מספרת להם נגדי

להמשיך להאמין שהכל לטובה

כרגע? אני לא מצליחה להירדם

שואל השאלה:
תודה לכולם ששיתפתם זה לא מובן מאליו
אני באמת מעריכה פה את כולכם ומאחלת לכל אחד ואחת מכם שיהיה לכם רק טוב
יש פה אנשים שכתבו דברים קשים ונורא עצוב לי לשמוע
אני באמת מאחלת לכם רק טוב בחיים ואני בטוחה שתעברו הכל והכל יהיה בסדר
תשארו חזקים, תשארו חיוביים, ואל תשכחו. לא משנה כמה הסערה קשה תמיד יש בסוף קשת בענן.
(לאנונימי שאמר שהוא חולה בסרטן אני באמת מאחלת לך החלמה מהירה והמון בריאות 3> ולכל מי שכתב שאנשים קרובים אליו נפטרו אני משתתפת בצערכם 3>)
אוהבת את כולכם אני באמת מעריכה אתכם מאוד על זה ששיתפתם 3>
וגם מי שממשיך לשתף כמובן 3>

יש לי דודה לשוואמה אבל לא פתוח ):

ילדה מהכיתה שלי נדרסה, אז כול הכיתה שלי נכנסה לדיכאון [ליטרלי יש מעל 10 בנות שחטפו התקף חרדה] זה הזכיר לי את העבר ומאז יש לי פלשבקים.. אני היחידה בכיתה שיודעת איך להתמודד עם התקפי חרדה אז מפה לשם הפחתי לפסיכולוגית של הכיתה

לא יותר מדי
פשוט אני לא מפסיקה לחשוב על מישהו שלדעתי לא שם עליי ואני לא יודעת מה לעשות עם זה
אני מכירה את עצמי עד שלא יבוא המישהו הבא שימלא את החלק הזה אני לא אשחרר ממנו
ואני הכרתי אותו לפני שבוע ונדלקתי עליו קשות
וזה גורם לי לתסכול המחשבה שהוא לא שם עליי בקטע הזה אבל אני לא באמת יכולה לדעת
איך אני מתמודדת? מנסה יותר להתקרב אליו

דימוי עצמי *ממש נמוך* ובין היתר, אוב**ות. אני לא מסוגלת לצאת כרגע מהבית, מחשש שאנשים יראו אותי (יש לי חרדה חברתית מאובחנת ושוב, הדימוי העצמי הנמוך), אבל ההורים שלי לא מתחשבים בזה ויוצא שמחר הם מכריחים אותי לנסוע לפסיכיאטרית. אני ממש מפחידה אותם, אבל יותר מהכל את עצמי. ויכול להיות שישלחו אותי לאשפוז.
דרך ההתמודדות שלי היא הרפייה. כלומר, אני לא ממש מנסה להתמודד. חוץ מזה, שלחתי מייל קודם למישהו שחשבתי שיוכל לעזור, הוא בטח עדיין ישן. אמבטיה, כתיבה וסטיפס.
אגב, משתתפת בצער של כל האנשים שכתבו פה❤

געגוע לחבר שניתקתי איתו קשר

יש מלא אני אגיד את כולם כי כולם באותה מידה-
1. בטעות הרסתי לעצמי את הגבות וזה היה הדבר שאני הכי אוהבת בפנים שלי
2. אמא שלי לא מפסיקה לצרוח עליי בגלל זה ובגלל שאני נראת כמו חרא בגלל זה וסתם כי באלה לכעוס עליי אז בעצם אני ה-בן אדם שתמיד יסבול את הכעס שלה נ.ב זה כעס מלחץ אבל לפעמים זה בלי לחץ וזה סתם ככה.
3. אין המשך לyoung royals
4.הייתי ביום הולדת של חברה טובה בבית שלה והיא הזמינה את כל הבנות כמעט לחגוג באיזשהו מקום יום אחרי חוץ ממני ומעוד 2בנות
5. באלי לבכות אבל אני לא יכולה כי לא יוצאות לי דמעות.
זהו3>

מנסה לרדת במשקל וזה פשוט תקוע וכל פעם אני נכשלת ואוכלת שטויות .
תןדה על השאלה זה ממש חיזק אותי לדעת שעוד להרבה כאן יש קשיים

שואל השאלה:
^^זאת בדיוק הייתה הכוונה שלי בשאילת השאלה הזאת
לתת לכולם לשתף אחד את השני, להזדהות ולנחם
כי אני יודעת כמה כל אחד כלוא בתוך הבעיות שלו והוא מרגיש שלו הכי רע בעולם
כשהייתי בזמנים הכי קשים שלי אני יודעת שאני הייתי מתעודדת קצת לראות את התשובות כאן. זה תמיד נחמד לראות שלעוד אנשים, אפילו לכולם קשה לפעמים וזה בסדר
הכל יהיה בסדר 3>

אנונימי ^
פשוט תתחיל לעבוד באיזה שהוא מקום תעשה משהו זה נוראי לחיות חיים בלי תוכן אין הרגשה יותר רעה מזו תנסה לפחות

העיפו אותי מהבית אין לי מושג לאן ללכת

^אולי לכי לסבתא וסבא שלך או למשפחה או אפילו חברים קרובים

אני פשוט אדישה להכל ולאנשים זה מעצבן אופ

אבא החרא שלי
המצב הבריאותי שלי

אני במחסום כתיבה.
אני מנסה לרדת במשקל ולא רואה תוצאות.
שעות השינה התהפכו לי.
עברתי מקום מגורים באזור אחר ואני לא רוצה לעזוב.
אני מפחד מאבא שלי יותר בכל יום שעובר.
אני מנסה להיות אני אבל זה מרגיש לי כל כך לא מספיק טוב.

שקרים מאוד פוגעים ורדים לאמירה שהפיצו עליי הילדים שחשבתי שהם היו החברים שלי בכיתה, ועכשיו גכלל זה אני רוצה לעבור בית ספר או לפחות כיתה אבל אין לי את האומץ לספר על זה להורים שלי

אבא שלי זקוק להשתלת כליה וזה די חרא כן לא כיף לראות אותו מחובר לצינורות ומחובר כל לילה למוכנה שמצילה לו אתה החיים
ויש לו דלקת פרקים אז הוא בוכה כל יום וזה חרא כן
בעזרת השם יהיה בסדר

אני שונאת את הגוף שלי, מגעיל אותי לפעמים להסתכל במראה

מרגישה שרוב החברות שלי לא הכי קרובות אליי או יהיו שם בשבילי

יש לי בעיות עצבים נוראיות, נובע בגלל המצב בבית

משהו עם אח שלי שקרה היום וכל כך כואב לי עליו

אני בקשר חרא עם סבא שלי והמצב הבריאותי שלו חרא ואני מפחדת ש.. כן אתם יודעים בלי שיצא לי לדבר איתו מספיק

יש לי אפילפסיה ונגמרו לי הכדורים ואין לי כרגע מאיפה להשיג.
רבתי עם החברה הכי טובה שלי.

דיכאון.
כבר כמה חודשים ריבים עם ההורים שהופכים את זה להרבה יותר גרוע.
הפנימיה גילתה ואולי אני לא יכולה לחזור שנה הבאה, אבל אני ממש לא יכולה להישאר יותר בבית, וכדי שיסכימו לי לחזור אני נאלצת לשקר לכולם לגבי המצב שלי.
הרבה אנשים שאני מכירה גילו על המצב שלי בלי שסיפרתי להם ואני ממש מובכת מכולם כרגע.
ואני לוקחת קשה כל דבר קטן שאני לא עושה טוב ובכללי שונאת את עצמי.
נחמד סך הכל:)

מרגישה שבחיים לא יהיה לי טוב, התקפי חרדה, בן זוג בקרבי , חוסר בטחון ענקי , ניתוק קשר מוחלט עם כל החברים שלי, התקפי עצבים ולחץ והורים פרודים

בטחון עצמי נמוך+חרדות כל היום+מחשבות טורדניות קשות ממש...

בדידות

שבאלי לדעת להתחיל לדבר עם בנים וזה מרגיש לי ממש מוזר למרות שאין הבדל בין לדבר לבנים ולדבר לבנות אבל זה מרגיש לי ממש מוזר הם מאיימים כאלה הם מפחידים אותי לא אוהבת בנים

אני לא מצליחה להתאפק עד שיגיע לי המשלוח משיין וזה רק בעיבוד כי הזמנתי את זה לפני שש שעות אוף

^איזה יופי

אני חושבת, חמש אחים ובית קטן

ואחת מהארבע אחים שלי בגיל ההתבגרות זה זוועתי

דחו אותי(:

הורים נוקשים במיוחד בתקופה הזו:(

מתנצלת, פשוט אין לי זין להזדהות איתו

בדידות נראלי (אין לי ממש חברים בשכונה שלי ועברתי לשכונה הזאת לפני שנה, די באסה)

.

כן זה ברור, אני בקשר טוב עם החברים שלי.. אבל כל פעם שאני יוצא פה להסתובב בשכונה שלי בשבתות או סתם לריצות אני רואה ילדים מסתובבים עם חברים שלהם בשכונה ויודע שלי זה לא יקרה, מה אני אגיד, מזל שנשארה לי עוד שנה עד הצבא

אחותי לסבית וההורים שלי לא מקבלים את זה

אין לי חברים וחרדה חברתית

הפרעות אכילה ולבכות בגלל המשקל שלי

אני תמיד גדלתי בבית אלים שכל הזמן שומעים קללות, הכי קשות שעולות לכם בראש.. תאמינו לי שמעתי כבר הכל ואפילו דברים שלא חשבתם עליהם..

אבא שלי- סילק את אחים שלי מהבית. בסוף שניים חזרו, אחד לא חזר..
אמא שלי- תמיד קיללה אותנו והרביצה לנו מכות רצח וקללות שילדים קטנים לא צריכים לשמוע.
אחותי הבכורה- חולת נפש.. אני שומרת על זה בסוד מחברות שלי כי זה מבייש אותי שידעו. היא סובלת מהרבה דברים אבל אחד הדברים שיש לה זה סכיזופרניה. היא כל הזמן משנה מצבי רוח. היא יכולה להיות הכי מקסימה שיש ופתאום להתחיל לצעוק בבית ולקלל את כולם.
אחי השני- עזב את הבית בגיל 17 בגלל ריב עם ההורים שלי. זה היה האח שהייתי הכי מחוברת אליו והוא פשוט עזב אותי וניתק איתי קשר. הוא לא בקשר איתי כבר 7 שנים.
אחי השלישי- בגלל האח הזה ניהיו לי בעיות ביטחון עצמי קשות. הגעתי למצב שפחדתי להסתכל במראה.. בשביל לא להיפגע ממה שאני אראה.. מהכיעור שלי..
בגללו נכנסתי ל3 דיכאונות קשים שגרמו לי לבכות בלילות בלי שאף אחד ידע. הרעבתי את עצמי והגעתי למצב של 40 קילו. הוא היה יורד עליי עם איך שאני נראת וכמה שאני שמנה..
ועכשיו שאני כבר מגיעה למצב שאני אוהבת את עצמי אני מבינה שאני יפה וכל מה שהוא אמר זה מקנאה, אבל באותו זמן לא הבנתי את זה, וזה כאב, מאוד.
אני- אני שמה כל יום מסיכה על הפרצוף. מסיכה של חיוך בזמן שאני יודעת שהחיים שלי כל כך כואבים מבפנים. אנשים רואים מה שהם רוצים לראות..
חברות שלי כל הזמן אומרות לי שאני אף פעם לא משתפת אותן במה שקורה לי בחיים והן מספרות לי הכל על עצמן ועל החיים שלהן, ואני פשוט שותקת. הן לא יוכלו להבין.. אין להן מושג איך זה לגדול בבית שכל הזמן מול העיניים יש לך ריבים של מכות בין אמא שלך לאחותך הבכורה, אין להן מושג איך זה ללכת לישון עם קללות באוזניים וללכת לבית ספר ולהעמיד פנים שהכל בסדר..
אף אחד לא יוכל להכיל אותי, בגלל זה אני לא מספרת.

אה ו.. אני בת 14..
כן, עברתי הרבה דברים בחיים בגיל כל כך צעיר..

התאהבות

הצפות רגשיות

אבא שלי עבר תאונת עבודה והוא מובטל כרגע, ואני עושה כבר מלא מטלות בית שבחיים לא עשיתי ואני עושה את זה בשמחה אבל לפעמים אני מתגעגעת לתקופה שלא הייתי תולה כביסה באחת עשרה בלילה
אין לנו מספיק כסף בכללי ועכשיו שהוא מובטל אנחנו במצב עוד יותר גרוע ואין לי מושג איך אמא שלי אמורה לשלם על דברים וגם הם תכננו להתגרש ועכשיו אין מספיק כסף לזה והלכתי במשך שבוע לכל המקומות באיזור שלי גם במרחק של שלושת רבעי שעה נסיעה ולא קיבלו אותי לעבודה בשום מקום ואני דואגת
אני נכשלת במתמטיקה כבר תקופה ואני מפחדת שיורידו אותי הקבצה
חברות שלי לא באמת מבינות אותי כי יש להם כסף ברוך השם והם רק רוצות למצוא הזדמנויות לבזבז אותו ואני מבריזה להם כל הזמן
והם גם גאונות בטירוף והם מקבלות תשעים בכל המבחנים ותמיד שאני איתם אני מרגישה טיפשה ולא נחשבת
החברה הכי טובה היחידה שלי שהשאירה אותי בחיים אחרי תקופה נורא קשה ובאמת החזיקה אותי בחיים ואני חייבת לה ככ הרבה ונשענתי עליה ברמות פשוט הפסיקה לדבר איתי ואני לא יודעת מה לעשות
אני מרגישה לבד ואני דואגת אבל אני עדיין אמורה להתנהג כרגיל
גיליתי שהתנהגתי במשך תקופה בצורה ממש מגעילה ואני מנסה לעבוד על עצמי אבל אני חושבת שכבר מאוחר מידי
אני לא מצליחה לסלוח לעצמי

תהיו חזקים כולם

יש משהו שלא יוצא לי מהראש אני לא יכולה לישון

חברים מזוייפים, ביטחון עצמי נוראי, קראש שאוהב מישני אחרת, להמשיך?

דיכאון

חיים וחרדות קשות מאוד

לסדר את השעות שינה שלי
ללכת לחדר כושר
לאכול בריא
להתחיל את העבודת קיץ

דיכאון אני חושבת מסכם את זה בעיקרון
(לא מאובחנת אבל כמעט בטוחה בזה לגמרי..)
כמו גם חרדה חברתית שקיימת (כמעט בטוחה גם) אבל כבר התרגלתי אליה אני מניחה והפרעות אכילה אולי? אין לי מושג ממש מה הולך איתי, זה לא שההורים גם מאמינים ומוכנים לקחת אותי להתאבחן אז.. כן, אני חושבת שזה פחות או יותר מסכם את הכל וגם עוד דברים שלא כתובים פה, דיכאון.

מחנה קיץ

הבחור שקבעתי איתו לסטוץ ביטל איתי אתמול כי הוא היה עם חברים ושתה

מרגישה כאילו אני חיה בסקינס רק בלי סמים

החברה הכי טובה שלי התרחקה ממני .. דרך התמודדות: בנתיים אין אבל אני בוכה המון..

אני שמנה ורוצה לרדת במשקל אבל אין לי כוח להתחיל עם זה שוב פעם..
אני מרגישה שיש לי רק חברים מזויפים כי הם אף פעם לא פה בשבילי כשאני באמת צריכה אותם..
אחות שלי בצבא והיא היחידה שבאמת מבינה את מה שעובר עליי ואני לא יכולה לדבר איתה כי היא בצבא וחוזרת הבייתה כל כמה שבועות..
אני בלחץ מכל העבודות שנתנו לנו מבית ספר לחופש..
אני עצובה כי בגלל הקורונה אי אפשר לטוס (אפשר אבל אמא שלי לא רוצה בגלל הקורונה)..
החברה הכי טובה שלי שהיא חברה אינטרנטית התרחקה ממני לאחר 4 שנים כמעט של חברות..
אין לי ביטחון עצמי בש*ט..
וזהו נראלי, אין לי כוח לחשוב על עוד דברים..
דרך התמודדות לרוב הסיטואציות פה: אני בוכה בלילות עם עצמי בלי שאף אחד רואה.. שזה קשה כי באלי לשתף מישהו אבל אין לי מי..
יום טוב לכולם 3>

אני קצת היפוכונדרית שמפחדת מרופאים (שזה שילוב לא מומלץ) והיו לי יומיים נוראיים של התקפי חרדה, פלוס אני דיי בטוחה שאני הולכת למות (כנראה שלא, אבל זה הקטע בהיפוכנדריה)

לבד....

הפרעות אכילה , בעיות אמון , ריחוק מכולם , פרנואידיה

היי עניתי פה כבר ולא קראתי הכל אבל ממה שכן (ואני בטוחה ויודעת גם שיש עוד..) הרבה אנשים פה עוברים הרבה וזה ממש עצוב וכואב.. אני כל כך מצטערת שאתם עוברים את זה ומאמינה שיהיה טוב בסוף, הכל יהיה טוב אוקיי? אל תשכחו את זה, ותאמינו לי אני יודעת כמה זה קשה, אומרת מישהי שיש סיכוי גדול שהיא בדיכאון.. אבל יהיה טוב, אל תוותרו ותילחמו בשביל החיים שמגיעים לכם גם אם זה לא מה שאתם מרגישים כרגע..❤ תראו גם שאתם לא לבד, יש מלא אנשים פה שעוברים הרבה דברים (שזה כואב כן?) אבל לפחות אתם רואים שאתם לא היחידים, אתם הכי בסדר שיש ויותר מזה, ואם תרצו אולי גם תוכלו לשתף ולמצוא פה אנשים לדבר איתם ולהתייעץ אם זה מה שתרצו וגם אחרים.. לא יודעת, אני באמת רוצה ומקווה שמכל הכאב והקושי שכל אחד עובר יצא משהו טוב בסוף שיעזור לו להתגבר על זה :) אפשר לנסות אם בא לכם, רק רעיון.. וכך או כך, יהיה טוב❤ :)

ניתוקי קשרים ודיכאון

מנסה לרדת 20 קילו
עושה הליכה של 6 שעות ביום + מרימה משקולות
שומרת על תזונה בריאה

זה ממש קשה לי פתאום בבום כי בחיים לא שמרתי במשך כל כך הרבה זמן ככה
ואני פתאום קולטת כמה אני לא בכושר

טוב שלי קצת ככה ככה, חרדות טיפולים לחץ,חוסר וודאות, מחשבות מעצבנות על ידיד פה לשעבר ומישהי שאני לא יודעת למה זה לא יוצא לי ממוח לפעמים זה לא מגיע ולפעמים זה חוזר, חוסר וודאות לדעת אם השתפרתי או לא אם יש שינוי, מחשבות אולי אני צריכה בן זוג או עבודה אבל לא בטוחה,קצת געגועים לנופש שהיה טוב כן זה לא משהו קשה אבל זה פשוט באסה כזו אחרי טיול שהכול מרגיש נדוש ורגיל לעומת הנופש ועוד מלא קשיים וחרדות ופחדים, ואין לי מושג מה הם ואילו דברים יש לי במוח שמלחיצים אותי, פלוס אכילה רגשית וכל זה