אפשרי להתגבר על דיכאון בלי עזרה מקצועית כמו פסיכולוג וכל זה..? ואולי גם בלי עזרה בכלל?

שואל השאלה:
אתם אומרים מניסיון או משהו? כי אני רוצה להיות בטוחה אם אפשר..
פשוט אני גם רוצה פסיכולוג אבל זאת לא אפשרות אצלי בגלל ההורים..
או שום סוג של עזרה.. לא מבינים אותי

כן

שואל השאלה:
^כן אפשר להתגבר או גם כן על הניסיון?

מינסיון כן אבל זה קשה ולוקח קצת יותר זמן אבל זה אפשרי.

שואל השאלה:
אוקיי תודה :)

כן לצאת עם חברים ולגרום לזה להשכח לאט לאט

שואל השאלה:
אוקיי תודה לכולכם :)

לא תמיד אפשר להעלים את זה ככה לפעמים כן צריך טיפול או מישהו שיעזור לך לפתור את זה כי לא תמיד אפשר לפתור את הדברים האלה לבד אבל זה כן אפשרי לצאת מזה לבד פשוט לא בכל המקרים זה הכי האפשרי כמו שזה נראה. זה תלוי ברמה של עד כמה זה גרוע. אומרת את זה רק מניסיון בעזרת ה תצאי מזה ויהיה בסדר צריך להאמין שיהיה בסדר אני יתן לך טיפ קטן, פשוט תנסי לחשוב חיובי.

אנע לא יודעת לא חושבת, ניראלי זה תלוי ברמה של הדיכאון

שואל השאלה:
אני אשמח אם תוכלו לענות לי פה על עוד משהו, זה יוכל ממש לעזור לי.. (כל מי שמבין בזה כמובן)
אני כן חושבת שאני בדיכאון וכמעט בטוחה אבל אני לא מאובחנת (וגם לא אוכל להתאבחן מכל מיני סיבות..) אז רציתי כן לשאול פה את מי שמבין אם הוא מתחבר לזה וחושב שאני כן בדיכאון (ואני יודעת שרק לפי אבחון אפשר ושזה לא בטוח מה שתכתבו פה, שאסור לי להסתמך על זה, אבל בבקשה אני רק צריכה לדעת ששום דבר מזה לא בראש שלי כי כל השאר מסביבי אומרים שכן ואף אחד לא מאמין לי, אז קשה לי גם קצת במיוחד כאשר אין לי אמונה בעצמי.. אז בבקשה, רק תגידו את דעתכם מהניסיון שלכם ואני אדע שזה לא בטוח עדיין, אבל בבקשה רק תענו, אני אעריך ממש, פשוט אין לי אפשרות ללכת לאבחון.. תודה מראש❤
אז כבר חודשיים לדעתי עכשיו, אני סובלת מכל מיני דברים. ריקנות שאני מרגישה כמעט תמיד אם לא תמיד; בדידות; צורך (ובאמת עושה את זה) להתנתק מהמציאות ולחיות בעולם אחר כזה, להתעמק במשהו ולשכוח פשוט מהכל; מה שגורם גם לקושי ללכת למיטה ולישון, כי אני לא רוצה לחזור למציאות שוב ולכל הרגשות והמחשבות (אני מניחה) (פשוט יושנת ממש ממש קצת); מרגישה שאין טעם לשום דבר; לא יוצאת ממש עם החברות כבר או אפילו לא נמצאת איתן בהפסקות (כשהיה בית ספר) גם כי אין טעם וריק לי, קשה לי, עם בנות דודות שלי אין לי חשק לצאת וגם לא מהבית, מרגישה אולי שלא יכולה(?); אני אחת שמפחדת מהמוות אבל לאחרונה עלתה בי המחשבה שאני פתאום יכולה להבין למה אנשים רוצים להתאבד (משהו שאף פעם לא הבנתי כן? פתאום הבנתי למה..) וחלמתי חלום שפגעתי בעצמי והרגשתי כאב (ואף פעם לא פגעתי בעצמי ואני גם לא חושבת על לעשות את זה, וגם לא להתאבד, זה אני לא עושה/חושבת); קשה לי לפעמים לבכות, כי אני מרגישה שלא נשארו עוד דמעות, אבל אני מוצאת את עצמי הרבה בוכה לאחרונה, ולפעמים אולי גם מהסיבה הכי קטנה או אולי בלי(?), פשוט בוכה בכי בצורה שלא בכיתי בחיים; אני מוצאת את עצמי הרבה במיטה גם, פשוט שוכבת שם ביום יום ולפעמים גם יושנת בצהריים והכל (משהו שאני אף פעם לא עשיתי); מרגישה שאני לא יכולה להביא את עצמי לעשות כלום, פשוט כל היום עם סדרות כדי לשכוח מהכל..; מרגישה שממש קשה לי, ומתי זה ייגמר?; מרגישה שאין לי תועלת ואין בי שום דבר טוב, אני שונאת את עצמי ויצא לי לחשוב שאולי לעולם ולסובבים באמת יהיה טוב יותר בלעדי..; הרגשתי במשך כמה זמן קצת לחץ בחזה, איזה פעמיים אולי בתקופה הזאת, אחר כך פעם אחת כאבים בחזה שהתמשכו כמה דקות, ואז עכשיו כאבי ראש (לגבי כאבי הראש אני לא יודעת אם זה מבעיה רפואית, אבל אם כל הפעמים שהלכתי לרופא בכללי אני מאמינה שזה לא מסיבה רפואית, ועל הכאבים והלחץ בחזה בדקתי כבר, היה לי פעם טיפה בעבר כזה מדי פעם וזה לא מסיבה רפואית); אין לי מצב רוח לכלום ודברים שנהניתי מהם פעם כבר לא מגישים אולי אותו הדבר עכשיו, לא יודעת ממש תלוי אבל כן משהו השתנה; כשאני חושבת על העתיד לפעמים קשה לי לראות אותו טוב יותר מעכשיו.. מרגיש לפעמים כאילו יהיה רק יותר גרוע ואין שום פתרון בכלל..

עכשיו אחרי כל זה כן השתכנעתי יותר שאני בדיכאון חחח אבל עדיין ממש אבל ממש תעזור חוות דעת ואולי גם הזדהות. אולי גם משהו מעודד טיפה על הדרך ;) תודה רבה, ממש מקווה שתענו אחרי זה כי תמיד זה השלב שבו מסננים אותי ואני שוב נשארת בלי כלום, אפילו גם בלי הידיעה מה יש לי ומה קורה איתי.. אני אעריך ממש❤

שואל השאלה:
אה ושכחתי להגיד עוד משהו חחח..
יש לי קושי בללכת להתקלח, יש פעמים שאני מצליחה אבל ממש מאוחר, ויש פעמים שלא אז אני כבר מתקלחת בבוקר.. אבל ביומיים האחרונים הצלחתי להתקלח בצהריים..
וקושי נוסף זה גם בלאכול.. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה אכלתי באמת ארוחה כמו שצריך (חוץ מבשבת כי אנחנו שומרים ויושבים כל המשפחה..)

שואל השאלה:
סליחה על כל החפירה.. ממש מקווה שתענו :/❤

יש לי כל כך הרבה דברים להגיד לך על כל מה שכתבת.
אני כל כך מזדהה איתך לגבי ההרגשות והמחשבות שלך, אני הייתי כמוך בול זה כאילו לעשות העתק הדבק למה שאני חשבתי.
אז יש לי כמה דברים להגיד לך.
קודם כל אני לא מכירה אותך ואני לא רופאה ואני לא יכולה להגיד לך בוודאות אם את בדיכאון.. אבל לפי איך שאני רואה את זה מהצד, אז זה נראה שאת בדיכאון...
את יכולה לדבר איתי בפרטי ואני אנסה לעזור לך קצת יותר אבל אני אגיד לך פה כמה דברים.
נכון שלפעמים נראה שהכל אבוד ושאת תקועה בזה חזק, אבל תמיד תדעי שכמו שנכנסת לזה ככה את יכולה לצאת מי זה. זאת אומרת שכשנכנסת לדיכאון את לא נכנסת בפעם אחת ביום אחד פשוט החלטת שאת בדיכאון כאילו זה לקח לך כמה ימים עד שזה הפך באמת לדיכאון... אז אותו הדבר ככה את גם יכולה לצאת מזה, ברור שאי אפשר לעשות את זה ביום אחד זה יקח זמן כי זה תקופה כזאת, אבל בהדרגה את כן תוכלי לצאת מזה ואת גם תצאי מזה אני בטוחה! כל עוד את מאמינה שאת מסוגלת להתגבר על זה ואת מאמינה בעצמך שאת חזקה ויכולה את תוכלי אני מבטיחה לך! תנסי להישאר רגועה ותנסי להבין מאיפה זה מגיע ומה מפריע לך למה נכנסת לזה ואם יש איזו בעיה שצריך לפתור אותה אז נפתור אותה אבל קודם כל תנסי להבין מאיפה זה מגיע ולמה את מרגישה ככה.
ואם אין בעיה או משהו ספיציפי שמפריע לך אז אני ממליצה לך ללכת לדבר עם פסיכולוג למרות שכתבת שאת לא יכולה, אני בכל זאת אמליץ לך לנסות לדבר עם פסיכולוג ותסבירי לו שאת מבואסת ומדוכאת ויכול להיות שזה רק עניין של כדור או חצי כדור של איזה חומר שחסר לך ויכול להיות שבגלל שיש חוסר בחומר הזה אז את בדיכאון... אבל קודם כל תבררי עם עצמך מה זה עם זה בעיה שמפריעה לך או שאת סתם ככה מבואסת בלי סיבה.

אשמח לדעת רק בת כמה את?

שואל השאלה:
וואי תודה לך ממש, אני ממש מעריכה את כל ההשקעה הזאת!❤
אני בת 16 וחצי. ואני לא ממש יודעת מאיפה זה בא, אולי בגלל הרגשה רעה שלי עם עצמי שאיכשהו נעשתה גרועה יותר? אני לא ממש יודעת. ואני ממש רוצה ללכת לפסיכולוג, באמת שכן, אבל גם אם הייתי מצליחה לבקש ולשנכנע את ההורים (כי אני יודעת שהם יסרבו), יש את העניין הזה של הצבא עכשיו שהם ידעו אם אני הולכת לפסיכולוג וזה יהרוס לי ממש את כל העתיד שם.. (אני אולי מתכוונת ללכת ל 8200 וכאלה, ואם הצבא ידע על פסיכולוג והכל הכל פשוט ילך לפח..) ובנוסף לזה גם ההורים שלי לא במצב כספי ממש טוב, זאת אומרת לא עניין או משהו כן? אבל די קשה להם קצת בחינת הכסף והם גם ככה כבר משקיעים בי המון. ככה שאני ממש בבעיה ומרגישה די תקועה במקום שאי אפשר לצאת ממנו.. :/ לא כשיש את כל זה. מרגיש שאין פתרון וגם אם היה כזה, הוא פשוט בלתי אפשרי בשבילי (כמו פסיכולוג שאי אפשר..) :(

אני מבינה.. אם את אומרת שזה אולי מהרגשה שלך עם עצמך אז תנסי לבדוק עם עצמך למה את מרגישה רע, ואיך את יכולה לטפל בזה זאת אומרת שאם את מרגישה עם עצמך רע בגלל משקל או משהו כזה (סתם דוגמא), אז את יכולה לפתור את הבעיה הזאת ולעשות לך תוכנית אימונים... סתם לצורך הדוגמא לקחתי משקל. אבל את חייבת לבדוק עם עצמך למה את מרגישה רע עם עצמך וברגע שתדעי אז תנסי לראות מה אפשר לעשות כדי לפתור את זה.
או שכמו שאמרתי לך לפעמים בעיקר בגיל ההתגברות חסר חומר שלפעמים משפיע על כל זה וגורם לדיכאונות וכאלה דברים וזה לגיטימי לגמרי שזה קורה.
בקיצור תנסי לעשות עם עצמך בירור ולראות מאיפה זה בא...
אם את רוצה את תמיד יכולה לדבר איתי בפרטי ולדבר אם את רוצה אני תמיד פה אם את צריכה לפרוק למישהו ואין לך למי או בכללי סתם ככה לדבר אני אשמח לעזור לך כי אני הייתי במצב שלך גם לא ממזמן ואני יודעת מה את עוברת.

בעיקרון אפשר. אבל לדעתי קשה הרבה יותר ככה..

זה בסדר, אני יענה לך על מה ששאלת ואני אגיד לך שכן. והיום אני הכי נהנת וכיף לי בחיים שלי כי אני למדתי כל כך הרבה מהתקופה הזאת שמאז החלטתי שאני רוצה לעשות דברים שעושים לי טוב ואני כל הזמן משתדלת לחשוב חיובי ולהיות שמחה וגם למדתי להעריך את עצמי ואת החיים שלי יותר. וכן התגברתי על זה ואני הכי מאושרת בעולם שהצלחתי להתגבר על זה למרות הקשיים שהיו והיה הרבה באמת!
ואני חייבת להגיד לך שכדי לצאת מזה צריך גם לפרוק לפעמים את מה שעובר עלייך, ורק ככה תוכלי לצאת מזה. וזה שאת אומרת שאת צריכה לפרוק זה אומר שאת בדרך הנכונה!
ואין לך ממה להרגיש רע הכל בסדר. תנסי להתגבר על זה ולעשות דברים שאת אוהבת תתחילי בלחשוב חיובי, ברגע תחליטי שאת רוצה לחשוב שיהיה בסדר אז יהיה בסדר אני מבטיחה לך! תעשי לך סדר יום תקומי מוקדם תצאי לעשות הליכה בחוץ או שתוציאי את הכלב/ה אם יש לך. בקיצור תבני לך סדר יום מישל עצמך ואת תראי שכבר יהיה לך יותר טוב.
תתחילי לאהוב את עצמך תתאפרי תצאי למסיבות.. זה בדיוק הגיל המתאים ללכת להינות תכירי חברים חדשים ואולי גם איזה חבר מי יודע.. חח..
ואת לא הורסת כלום את חייבת להבין שזה בסדר לפרוק ושזה חלק מהתהליך של לצאת מדיכאון ככה זה אין מה לעשות. וגם את חייבת להבין שאת צריכה לקחת את עצמך בידיים כי אם את לא תעשי את זה אף אחד לא יעשה את זה בשבילך ואני אומרת לך את זה מכל הלב באמת!
יאללה אני רואה שאת יכולה לצאת מזה ואני אפילו לא מכירה אותך, אני יודעת שאת מסוגלת אני רואה שאת רוצה לצאת מזה. עכשיו זה תלוי בך!
נכון שבהתחלה זה יהיה קצת קשה, אבל ברגע שתחליטי שזה מאחורייך ושעברת את זה את תהיי מאושרת כל כך אני מבטיחה לך!
הכל יהיה בסדר וגם הזמן יעשה את שלו, אבל כפי שאת יודעת אם את לא תחליטי לעשות את זה בעצמך אז זה לא ירפא לבד.. את צריכה להחליט שזהו ושאת מחליטה לאהוב את עצמך ומתחילה לחשוב חיובי ורק אז הזמן יעשה את שלו ואת תראי כבר שכל שאר הדברים הסתדרו לבד מבלי שתצטרכי לעשות יותר מדי.

שואל השאלה:
תודה לך, אני ממש מעריכה את זה!❤
אני גם פוחדת שזה הופך ליותר ויותר גרוע כי עכשיו נגיד זה כבר לילה שני שאני לא מצליחה לישון/להירדם וזה אף פעם לא קרה לי נראה לי בצורה הזאת אוף

שואל השאלה:
אוקיי תודה רבה :)

שואל השאלה:
אוקיי תודה!

שואל השאלה:
אוקיי תודה רבה :)

שואל השאלה:
תודה ענקית לך! אם זה בסדר שאני שואלת, את הצלחת להתגבר על זה? פשוט אין לי ממש תקווה עכשיו.. אוף אני באמת מרגישה אבודה ואני יודעת שאולי אני חופרת על זה אבל אני מרגישה גם שאני אולי צריכה לפרוק וגם אני פשוט לא יודעת מה לעשות.. כי נגיד בנוגע למה שאמרת, אני יודעת שאני מרגישה רע עם עצמי כי אני שונאת את עצמי אבל אני לא באמת יודעת למה.. אני רק יודעת את זה. אני לא מסוגלת לאהוב ולקבל את עצמי. בשום מצב. ואני לא יודעת איך לגרום לזה להשתנות. אני מרגישה שפשוט אני הורסת לעצמי הכל, גם עם הדיכאון הזה. ובשנים של התיכון, בשנים הכי חשובים ועם הבגרויות, אני הולכת להפיל את עצמי ודווקא שם לא להשקיע ולהצליח כי אולי אני לא אהיה מסוגלת. צבא שחוסם אותי מדברים שאני צריכה, לא רק רוצה, ואני לא יכולה פשוט להרוס לעצמי את זה. אבל אני כן. כל העתיד שלי שעבדתי והשקעתי עליו כל כך הרבה. ועד שסוף סוף אולי יש זמן פנוי הוא לא מנוצל לדברים שבאמת חשובים לי, שאני יודעת שאחר כך אני לא אוכל לעשות אותם. פשוט הכל נזרק לפח.. אבל זה יותר מזה, אני עושה את זה לעצמי, וזה עוד יותר כואב, כאילו לא מספיקה כל התקופה הזאת עצמה. ואני בכלל לא יודעת איך הגעתי לזה, סליחה על החפירה. שוב, כנראה הייתי צריכה את הפריקה. אוף אני מרגישה כל כך נורא. והכל בגלל אדם אחד.. (אני) :/

תנסי לעשות מה שאמרתי לך בהצלחה!