אני מרגישה אפליה בגלל שאני הבכורה בבית

אז ככה: אני בת 14 יש לי אחות אחת בת 10, נקרא לה X (יש לי עוד 2 אחים, אבל הם לא ממש רלוונטיים לסיפור).
אמא שלי ביקשה ממני ללכת למכולת, אבל לא היה לי כוח, אז אמרתי "למה שX לא תלך למכולת? אני הלכתי למכולת הרבה פעמים מאז שמלאו לX עשר שנים, והיא הלכה רק פעם אחת". אמא שלי אמרה בתגובה: "X הלכה היום לקייטנה של הבית ספר והזיזה את עצמה, בעוד את ישנת עד 13:30 (זה באמת קרה)".
אז אמרתי לה בתגובה שלא אכפת לי שX הלכה היום לקייטנה, אני לא המשרתת שלהם.
X אמרה שהפעם היחידה שהיא הלכה למכולת הייתה כי לא הייתי בבית, ואחותי השנייה, בת 6, רצתה לקנות משהו.
אני בתגובה אמרתי שלא אכפת לי שבפעם היחידה שX הלכה למכולת, זה היה כי לא הייתי בבית, כל עוד אני בבית, אני צריכה להיות המשרתת שלהם?
ואז אמא שלי אמרה שלא אכפת לה מי הולכת, רק שנגיע להחלטה בינינו.
אז אמרתי שX הולכת, וX אמרה בתגובה שגם לה אין כוח.
אני ברוב המקרים הולכת למכולת גם כשאין לי כוח, אז אסור לי לא ללכת למכולת פעם *אחת*?
בסוף התחלתי להתעצבן ואמרתי שלא אכפת לי מה, אני לא הולכת למכולת.
התגובה שלי הייתה מוצדקת לדעתכם?