איך אני ממשיך לחיות עכשיו אחרי שאמא שלי באה וקראה לי אכזבה מהלכת ואמרה לי שלא יצא ממני כלום

זה שהיא אמרה את זה חא אומר שזה נכון, תראה לה שאתה יכול ושאתה מסוגל ושהיא טועה .

שואל השאלה:
הבעיה היא שהיא ממש צרחה עליי את זה ועשכיו אני לא יכול לחשוב על כלום חוץ מזה ואין לי כיוון איך להמשיך מהמצב הזה

מראה לה שהיא טועה, הרגשה שאין כמוהה

וואו. בתקופה שלי, זה היה דבר שאמהות לא נזהרו לא לומר לילדיהן. אמא שלי אמרה זאת לאחותי.

(אני חושד שאמא שלך עצמה היא לא "סיפור הצלחה" גדול. אבל אל תגיד לה את זה.)

אז איך להמשיך?

קודם כל, קיבלת מכה. לוקח לכאב קצת זמן לחלוף. מכה פיזית או נפשית, אין הבדל. אז פשוט אתה צריך להעביר את הזמן כמה שעות, או יומיים, והזמן כבר יעשה את שלו.

ואחרי זה, השמים הם הגבול. אתה צעיר מאוד. אפילו עוד לא נבטת מהאדמה. אתה יכול להיות מה שאתה רוצה. עשרות מיליוני אנשים בעולם היו רוצים להתחלף איתך במקום.

(אני לא מסכים עם אלה שאומרים לעשות בשביל "להוכיח לה", כי היא פסיק בעולם הגדול. הסטנדרטים שלך, לגבי מה להוכיח, לא צריכים להיות הסטנדרטים שלה.)

היי..
אומנם כתבת מעט מילים, אך הן אומרות הרבה.. מתארת לעצמי את תחושת ההשפלה שהציפה אותך כאשר אימך, הטיחה בך את התיאורים הללו.. לפי מה שכתבת בהודעה ובתגיות נראה שאתה חווה תחושת חוסר ביטחון וחוסר אונים.. לא יודע מה לעשות כדי להמשיך הלאה, וזאת בנוסף לסערת הרגשות המסחררת שהחוויה הותירה בך.. כמעט מיואש מהחיים.. ובכל זאת הצלחת למצוא כוחות לעלות ולשתף..
יקר,
אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) ויש לנו צ'אט אנונימי בו תוכל להמשיך ולשתף.. בקצב שלך.. אנו נהיה שם בשביל להקשיב ולתמוך..
שלך,
מתנדבת סה"ר

פשוט מוכיח לה שזה לא נכון
אם פתאום היא תגיד את זה לא תהפוך לילד כושל

מסכימה עם מה שאמרו. תיקח את זה כמוטיבציה ותוכיח שהיא טועה

תחשוב על זה שאו שהיא עצבנית או לא מבינה כלום מהחיים שלה

אתה לבד הגעת לאן שהגעת לא היא בנתה אותך
תמיד תזכור את זה