כתבתי משהו מהלב, מה אתם חושבים?

זוכרת את ההרגשה כשהייתי קטנה
שגיליתי לראשונה מה זה בגידה.
"שהחבר" של אמא זה לא חבר,
ושהיא מתנשקת איתו אסור לספר.

הרגשה נוראית, על אמא אי אפשר לסמוך?
גם כשהתעללו בי היא לא רצתה לתמוך.
עוד יום מחכה לי, שאולי יגמר אחרת.
כל כך בודדה, ילדה קטנה ומפוחדת.
זקוקה רק למילה טובה, להרגיש נאהבת.

כיתה ז' ח' הינה אני באה,
הפרעות אכילה, הרגשה של שמנה,
שונאת להסתכל על עצמי במראה.
במקביל נזכרת באבא צוחק כמו אידיוט שאני מתפתחת ואני רק מדמיינת איך אני בורחת.
סבל בעיניים שהדמעות שוטפות
טיפות של גשם על החלון מטפטפות,
איחולים של "מ**ת" הפכו לברכה,
איך אף אחד לא רואה שאני נואשת לעזרה?
סחרחורות, עייפות לא פוסקת,
מתאבחנת, חרדה חברתית אליי מצטרפת.

גיל 16 החיים שלי קיבלו תפנית מפתיעה,
החלטתי סוף סוף, שאני חוזרת בתשובה!
האהבה שלי לאלוקים מיום ליום רק מתחזקת,
הקרבה שלי לדת הולכת וגוברת.
תקופה נהדרת בחיי, למרות שהיה לי קשה.
המשפחה כעסה, אבל לי זה לא היה משנה.
הלכתי נגד הזרם, האמונה הייתה כל כך חזקה
למרות הניסיונות של החברה והמשפחה.

אחרי 4 שנים של תקווה, הגיע רגע הנפילה.
יוצאת מהבית, מתחילה לימודים, אין זמן
לא לעצמי וגם לא לאלוקים...
מתחילה להרגיש הרגשה מוזרה, שכולם צוחקים
אומרים "בואנה את סת*מה"
מתחילה להרגיש חוסר ביטחון,
המבחנים, הלימודים, לגור לבד פתאום לא נראה נכון.
במקביל מאבדת את הגבר שאהבתי,
התחלתי להצטער על הכל, שאיתו שכבצי..
איך ביום אחד הכל פתאום נגמר
רואה אותו איתה, שהייתה חברה, הלב נשבר.
מנסה לשחק אותה "אחלה" הכל בסדר
בזמן שבפנים נאבקת מנסה לאחות עוד שבר
דמעות, חרדות, סיוטים בלילות
זכרונות שתוקפים אותי גם בחלומות.
אומרים שגוף בריא נמצא בנפש בריאה,
זה כנראה מסביר למה אני עדיין חולה.

אז החלטתי לעשות צעד משמעותי
ללכת לפסיכולוג, לטפל בעצמי.
זה עוזר אין ספק, אבל את הכוחות מהגוף שואב.
מגיעה הביתה, זה תמיד ריבים.
נמאס לי לשתוק, אז צועקת מילים.

היום אני במקום אחר, כבר לא רבה עם אמא
רק עוד צעד אחד קדימה.
לא מפחדת מעצמאות, או לימודים
מנסה להנות ולמצות את החיים.
מנסה להתחבר חזרה לאלוקים!
עובדת כמה שאפשר
זה מאוד קשה, חייבת לומר.
יום אחד לוחמת
יום אחר נשברת
על אמונה שומרת
ועל החיים לא מוותרת.
אז הסיפור שלי לא נגמר, אני ממשיכה אותו לכתוב, בתקווה שהסוף יהיה סוף טוב.