תנו לי מוטיבציה - תנו לי סיפורים ממכם שתקופות באמת משתנות

מה זאת אומרת?
כאילו תקופה רעה ואיך יצאתי ממנה?

תעשי עכשיו דבר שבטוח לא הייתי עושה זה ישנה לך את החשיבה

כשהייתי ביסודי הייתי צופה בסדרות משטרה, ערוץ ההיסטוריה וערוצי טבע בצורה כמעט אובססיבית. היום אני בטיקטוק כמה שעות ביום ואכזבה להורים שלי במשרה מלאה.

תקופות משתנות, אנשים משתנים.

יהיה טוב.

שואל השאלה:
אני בוכה לא התכוונתי לזה אבל תודה:)
התכוונתי לתקופות רעות איך הם משתנים

הממממ

שינוי לטובה הוא יותר נדיר בחיים שלי, אז אני אנסה לחשוב על משהו.

טוב אני מהירה רצח,

בכיתה ט' היו לי ציונים דוחים. מגעילים. פח אשפה. עכשיו, נכון ש"ציונים זה לא הכל" ו"אנחנו יותר ממספרים", אבל אצלי בבית זה ממש לא ככה. אצלי ציונים הם מדד לכמה אני בן אדם. כמה אני חשובה להורים שלי וכמה הם אוהבים אותי.
אז בתחילת כיתה ט' קיבלתי ציון רע, וזה גרם לי להרגיש רע, אז איבדתי מוטיבציה, מה שגרם לי לקבל עוד ציונים גרועים, מה שגרם לי לעוד פחות מוטיבציה. פשוט גלגל של אכזבה וכישלון.
כיתה יש הגיעה, הייתי אחרי חודשיים של ניקוי השכל שלי משטויות, התחלתי להקשיב בשיעורים, ובום. הוקוס פוקוס. הממוצע שלי היה קצת יותר מ95.

עכשיו, כל הסיפור הזה דפוק, כי ציונים לא אמורים להיות דרך שבה אדם צריך לקבוע עד כמה הוא נחשב, אבל זה המצב.




מוסר ההשכל הוא שהייתה תקופה רעה, אבל היא עברה.

הדבר הכי טוב הוא אנשים. האנשים הנכונים יעזרו לך בכל צורה שהיא, אז חשוב למצוא אותם.

לפני שנתיים בערך הייתי הרוסה, ואני יודעת שזה נשמע סביר כי הייתי בת 13 אבל וואלה אני די מבוגרת לגילי והייתי במצב ממש ממש רע
הייתי תקועה בבית ספר שלי והייתי שם כבשה שחורה כי הבנות שם לא קיבלו בנות קצת קצת שונות מהן והיו כמה חברה שהתחילו להתעלל בי על בסיס כמעט יומיומי, וזה התחיל במילים והפך לפיזי והבית ספר לא עשה ש ו ם ד ב ר הם פשוט אמרו "וואו זה בחיים לא קרה בבית ספר שלנו" והמשיכו האלה כאילו כלום ואני הייתי ככ למטה באמת, הרגשתי שאני בשגרה שאני בחיים לא אשתחרר ממנה וזה דיכא אותי

ואני לא זוכרת בדיוק איך זה קרה אבל יום אחד היה לי דווקא יום טוב והדבר המעניין הוא שזה לא שקרה משהו מיוחד ביום הזה פשוט היה לי יום טוב כי התחלתי לקבל את המציאות. םשוט הבנתי שזה איפה שאני ומי שאני ואין לי ככ דרך לשנות את זה אז למה לא פשוט להפיק מזה את המיטב? התחלתי להנות מהדברים הקטנים, מחמאות קטנות שזורקים לי, אשכרה שאבתי כוח להתחיל יום כי הדרך לבית ספר הייתה די יפה ושמעתי שירים בדרך וזה ניהיה ההפי פלייס שלי והשתפרתי משמעותית

עכשיו הפגמים שבי עדיין קיימים, אני מניחה אפשר לקרוא לי אדם דיכאוני עם המחשבות שמסתובבות לי בראש אבל אני רואה דברים באופן די חיובי, ריאליסטי אבל חיובי ואני גאה בזה

קיצור גם זה יעבור הכל יהיה טוב בסוף

שואל השאלה:
ואוו תקשיבו שאתם מושלמים3>