יש לכם חרדה חברתית? במה זה מתבטא אצלכם?

אין

שואל השאלה:
איך אין? איזה הזוי זה אנשים שמרגישים בנוח בחברת אנשים...

אין

ומה הזוי בזה?

לי היה , הייתה חרדה חברתית מאוד קשה, בין הרמות הגבוהות, אמנם אני בטיפול אבל היא עדיין קיימת אני פשוט מנהלת אותה. למרות שיש מצבים שאני לא מסוגלת. אבל גם את זה אלמד.
לדוגמה, לא ידעתי לדבר, לתקשר, פחדתי לבוא לבית ספר שיראו אותי. היו מנסים לפתח איתי שיח הייתי מגמגמת,לא הבנתי למה אני לא יודעת ליצור קשרים.
התקפי חרדה. סיטואציות קטנות שהייתי הופכת לענקיןת, מישהי אמרה לי שאני מכוערת, אני כל היום הייתי חושבת על זה. ויום למחרת מפחדת לראות את מי שאמרה לי את זה.
לנסות להעז ולדבר עם החברה ולהרגיש שדיברת יוצר מידי ולהיכנס להתקף חרדה.
שעשיתי לעצמי פדיחות ואני לא יכולה לראות אותם.
שמדברים אלי לא יפה או צוחקים איתי לקחת ללב ולא להצליח להגיב. ושבאמת משפילים אותי אז להוריד ראש ולהיכנס להתקף.
כמובן שהיו לי עוד חרדות וזה הצטבר , אבל החרדה החברתית שלטה בחיי ולא נתנה לי להתקרב לאף אחד. היום זה לא ככה בזכות תהליך.
אבל בעיקרון ככה זה התבטא אצלי.
ב"פחד מוות" מהחברה ותקשורת, סיטואציות קטנות שהרגשתי שטעיתי או שכועסים עליי להיכנס לפאניקה ולנסות להיעלם. אבל בפועל לא קורה כלום. לסבך את עצמי בדברים כדי לבדוק את הגבולות של עצמי ולהרגיש שהגזמתי וכל היום לדבר על מה קרה ואיך יפגעו בי מאוחר יותר.
חרדה נוראית ואני שמחה שאני היום יודעת לנהל אותה.