כנסו אנשים הקראש שלי האהבה הכי גדולה שלי היפיוף הזה די נו כנסו ותעזרו ותהיו אנשים טובים תזכו למצוות.

אוקיי אז ככה
נגמר בית הספר והתחלנו לדבר מאוחר מדי היו בינינו מלא מבטים ורגעי זהב נדירים זה היה כמו בסדרות הטורקיות נפלנו יחד למים החלקתי והוא תפס אותי צחקנו ביחד הוא חייך אלי הוא אמר לי דברים חמודים כאלה והוא כל הזמן היה מסתכל עליי ובמסיבת הסיום היא הייתה בוילה הוא היה כזה חסר מצב רוח ואז הלכתי אליו וזרקתי עליו בלונים והוא התחיל לצחוק ומאז הוא גם נכנס לבריכה והתחיל לחייך. יום לאחר מכן היו לנו חתימות על החולצות אז עשיתי לו כזה לב על החולצה והוא רשם לי איזה משהו (לא זיהיתי מה הוא רשם) אבל ראיתי שהוא חייך. ובסוף היום האחרון אמרתי לו כזה שכשאני וחברה שלי הצטלמנו אז לקחתי את התמונה מהלוח ( היה לנו צלם ומגנטים ) ואז כשחזרתי הביתה ראיתי את התמונה שלו מתחת ו"בטעות" לקחתי אותה והקטע הוא שבלי לשים לב הבהרתי את זה יותר מדי פעמים ואז הוא אמר "הבנתי שזה בטעות אפשר את התמונה?" ואז נתתי לו את התמונה והוא חייך כזה וחברה שלי צערה לו "סתם שתדע היא פנויה" ואז הוא הסמיק ואני ברחתי. זה מרגיש כאילו הפסדתי הכל בנקודה הזו ואני רוצה שנדבר ואני לא יודעת מה לכתוב לו. אני יודעת שבשבת הוא עם חברים במקום מסויים כמו תמיד אבל אני לא יודעת איך לגשת ואני לא יודעת בכלל אם הוא מרגיש אותו הדבר כי יש לו כל כך הרבה אופציות פתוחות ולמה שהוא יאהב דווקא אותי? קיצר אני מתוסבכת.