כשהייתי קטנה תלשתי שיער

הייתי תולשת שיער מהגבות/ריסים/שיערות בית שחי באופן כפייתי. גזרתי לעצמי גם חלק מהשיער כי הוא הפריע לי בעין. לא היו לי ריסים וגבות בשלב מסוים סביבות גיל 11.

זה הפסיק, אבל תמיד הייתה לי כפייתיות מסוימת לשיער. נגיד בשנה האחרונה אני שמה לב שאני מתעסקת המון עם השיער הקדמי שלי עד שהוא נהייה יבש ומגעיל, ולפעמים בלא מודע אני גם תולשת עדיין שיערות מהגבות (אבל זה לא ניכר, זה בקטנה).

כשהייתי קטנה לא טיפלתי בזה, אמא שלי רצתה שאלך לפסיכולוגית אבל אמרתי לה שאני רוצה להתמודד עם זה לבד ואיך שהוא הצלחתי לעבור את זה. עכשיו אני בטיפול אבל לא נגענו בזה המון.

אני יודעת שיש כזאת תסמונת שנקראת טריכטלומניה, לא איבחנו אותי בזה אף פעם אבל אני מניחה שזה מה שהיה לי. השאלה שלי אם עדיין יש לי אותה לדעתכם? כדאי להתייעץ עם הפסיכולוגית?