אני בוכה מהעבר שלי כל יום מה לעשות?

תקשיבי לכולם יש את התקופות המביכות שלהם וכולנו היינו ילדים ועשינו שטויות שפעם חשבנו שהם באמת אנחנו ושאנחנו מבינים משהו מהחיים שלנו
הדברים שעשית נשמעים נורמליים לחלוטין (סתם שתדעי שלפני כמה חודשים רקדתי ברחוב ומישהו אמר לי שאני רוקדת יפה, אני בת 21.)
את חייבת להשלים עם זה ולקבל את מי שהיית פעם
לכולנו יש עבר, אין לך מה לכעוס על דברים שבכלל לא רלוונטים אלייך כיום

תראי כולם היו מביכים רצח בכיתה ז אבל אם קשה לך לחשוב על זה ברמה של בכי אולי כדאי שתפני למישהו מקצועי יותר מבני 14 בסטיפס

תשכחי מזה. תתחילי חיים חדשים שלא קשורים לעבר. מקווה שעזרתי

תדמייני בראש שיחה עם עצמך של כיתה ז' .
תדמייני שאת חוזרת בזמן
ואז תגידי לעצמך שאת סולחת לך
זה ממש עוזר מנסיון

היי אהובה,
אין סיבה שהעבר יעסיק אותך כל כך, חשוב לשים את הדברים בפרופורציות הנכונות להן.
זכרי שאת היחידה שזוכרת את האירועים האלה כמשמעותיים, ואין סיבה שהם ירדפו אותך. חשוב להשתחרר מהם, מבוכה היא רגש לא נעים.
אם את מרגישה שאירועים כמו זה תופסים נפח משמעותי בחיים שלך, פני להורים אם את מרגישה איתם בנוח, ההורים נראים לנו לעתים רחוקים מאיתנו, אבל נסיון החיים שלהם יכול לעזור לנו מאוד בסיטואציות כאלה. לחילופין תוכלי לדבר על זה עם יועצת בית הספר, או לבקש מההורים לדבר עם פסיכולוג. אלה יעזרו לך לעבד את האירועים האלה מהעבר כך שהם לא יעיקו עלייך, ובמקום זאת יהיו חלק מחייך שתוכלי להסתכל עליו בנינוחות ואולי אפילו בהומור :).
חשוב לדבר על הדברים האלה, גם אם זה נראה מפחיד. השיח מביא איתו הקלה גדולה, ופתאום זה לא ירגיש כזה נורא.
שולחת הרבה אהבה וחיזוקים מרחוק :)