די באלוהים שנמאס לי ממנו

יש ילד בכיתה שלי שאנחנו חברים די טובים, והוא עוזב, ושנגמר בית ספר הלכנו עד המעבר חצייה ואז אני פניתי והוא לא ואמרתי לו "ביי בהצלחה אני ממש אתגעגע" והוא פשוט התעלם והלך
וכאילו בן אדם קצת טאקט, לא ביקשתי שתקפוץ עליי בחיבוקים, אבל מינימום להגיד "תודה", או "גם אני", משהו!!!
וזה גם לא פעם ראשונה, כבר כמה פעמים שהוא גרם לי להרגיש שיצאתי סתומה ובעצם יצאתי הכי טוב
נגיד גם עכשיו, וגם הייתה לנו תחרות בבית ספר ואחרי שהוא עשה ב3 דקות האחרונות וזה לא היה מובן מאליו בכלל שהוא עשה כתבתי לו גם בפרטי (אחרי שכולם כתבו לו בקבוצה) "היי שוב ממש תודה שעשית, בזכותך ננצח, וסליחה שאני קצת חופרת" ואז מה הוא עונה לי? "כן את מאוד חופרת" וכאילו ._.
ואיכשהו בסוף אני מרגישה שאני יוצאת סתומה ואוכלת לעצמי את הראש שעות שעות אבל בתכלס הוא זה שיוצא חסר טאקט
ונכון שלפעמים יש לי איתו את השיחות הכי עמוקות בעולם, והוא הכי מבין אותי, והוא בן אדם מושלם, אבל אני לא יודעת אם אפילו לנסות לשמור איתו על קשר כי למרות כל הרגעים האלה בשביל מה? בשביל שהוא שוב יפגע בי ויגרום לי להרגיש סתומה ולחשוב שבוע על כמה יצאתי מוזר למרות שהוא זה שיצא לא בסדר
ובאמת שלפעמים הוא החבר הכי טוב שלי ויש לנו מלא בדיחות שאף אחד אחר לא מבין, אנחנו היחידים שמבינים אחד את השני, והוא מדהים, אבל די כמה אפשר?
מה כדאי לי לעשות לדעתכם? לנסות לשמור על קשר או לוותר?