משהו ישן שכתבתי. מה אתם חושבים?

אתה בטח לא זוכר את זה.
אבל אני מקווה שאחרי זה אתה לא תשכח את זה.
זה היה ממזמן 3-4 שנים אולי פחות
מירית הייתה המורה וכמובן שכל הכיתה הייתה בבלגן וכאוס אז לא עבר הרבה זמן עד שהיא קראה לך.
אתה הגעת עם הפוזה הרגילה שלך, שנכנסת ישר כל הכיתה נהיית שקטה, כמובן.
ואתה התחלת
ביקשת מהילדים המופרעים של הכיתה להרים ידיים, דרך מוזרה להתחיל את הנזיפה שכולנו פחדנו ממנה, מירית והוא ביחד? שילוב שהשטן היה מפחד ממנו.
אני ועוד 3 ילדים הרמנו ידיים, זה לא היה מפתיע לא היה התלחשויות שאר הכיתה ידעה שאנחנו אלה שצריכים להרים ידיים.
ופה התחלת להסביר את עצמך עברת ילד ילד, קודם דניאל והתחלת לספר, אתה דניאל המנהיג של הכיתה כל מה שאתה מייצג זה השרירים העבודה הקשה וכו', לעזאזל עם מה שזה אומר בכלל, המשכת לאיציק אתה א-י-צ-י-ק. אלוף בכדורסל, לא משקיע בשיט בלימודים אבל מצליח. לא היה צריך להסביר יותר מידי.
כולם הבינו את הפואנטה שחוזרת על עצמה- הילדים שהכי מפריעים הם הכי מוצלחים ואהובים וסוחפים אחריהם אנשים.
המשכת לדוד שאלוף בכדורגל ובתכלס טוב בהכל.

ואז תורי הגיע.
העברת עלי מבט לשנייה שבשבילי הרגישה כמו נצח.
כי אני ידעתי
אני ידעתי שאין לך מה לומר עלי אני ידעתי את הבושה שתבוא עוד שהתחלת להסביר את עצמך שרק נכנסת לכיתה
וקרה בדיוק מה שפחדתי שיקרה.
למזלי לא שמו לב חוץ מכמה ילדים בודדים שהייתי חייב לשבור את הקרח עם כמה מבטים וחיוכים שרומזים.
זה כלפי בחוץ כמובן,
אתה צריך לדעת שבאותה תקופה ניסיתי להתאבד כמה וכמה פעמים,
לא ממש חשבתי על זה כהתאבדות
חשבתי על זה כ"איזה מגניב אם הפעם אני אצליח"
אבל לא הצלחתי וזה כאב לי יותר מהניסיונות עצמם.
הייתי כלום הייתי אפס ולא הפסיקו לומר לי את זה-בלי באמת לומר לי את זה .
בטחון העצמי שלי שאף לאפס
לא ידעתי לשחק כדורגל לא הייתי טוב בספורט ישלי שתי ידיים שמאליות והייתי ביישן עד מוות.
אבל הייתה לי תקווה
אולי פשוט מה שאני רואה זה לא באמת מה שיש,
כמו שאתה מסתכל על המראה ואתה רואה את היצור הכי מכוער בעולם אבל חלק קטן ממך מקווה שזה לא באמת נכון
אבל אתה, אתה הוכחת לי שזה כן נכון.