אני מחפשת עבודה וכל פעם שיש משהו שבאמת יכול לצאת לפועל או שאומרים לי לבוא לראיון אני נכנסת לחרדה ומבטלת. איך להפסיק?

השאלה היא מה גורם לך לחרדה.
הפחד מהתחייבות ואולי הפחד מפספוס שאם תלכי למקום אחד תפספסי משהו יותר טוב.
תזכרי שגם אם תלכי לראיון יכול להיות שתחליטי אחכ שאת לא רוצה להמשיך.
הדלת תמיד פתוחה בפנייך.
אם הפחד מרתיע אותך מאוד את יכול להשתמש בחוק ה5 שניות.
תעשי את הפעולה לפני שתפסיקי להתחרט עליה כדי לעבוד על עצמך ולהמנע מהפחד

שואל השאלה:
אני חושבת שזה הפחד מהתחייבות

את רוצה לעבוד בשביל להרוויח כסף?
בשביל למלא את הזמן שלך?
כדי לגדול ולהתפתח?
כדי להראות לעצמך שאת יכולה?
כדי ללמוד מה זו אחריות?

אם תדעי מה הסיבה בשביל העבודה זה יעזור לך לא לחשוב על המחויבות אלה על העזרה לעצמך.

שואל השאלה:
יש לי מספיק סיבות כן לרצות לעבוד אבל העניין הוא שכל פעם שיש משהו שבאמת קורה בקשר לזה אני חושבת על מיליון דברים שיכולים להסתבך וכל מיני בעיות ואני לא מפחדת באופן ישיר ממחויבות אלא מכל מה שנלווה לזה

לפני הפחד ממחויבות, בואי רגע נתייחס לביטול הראיונות שהזכרת בכותרת. כדי להתגבר על זה הייתי מנסה לקבוע ראיון, ולהחליט שאת הולכת אליו, סתם כדי להתאמן. גם אם הראיון גרוע, גם אם את לא רוצה את העבודה. אולי זה בזבוז זמן לך ולמעסיק, אבל זה יכול לעזור לך להתגבר על החשש מראיונות, ומי יודע, אולי דווקא ילך טוב ותשיגי עבודה. תנסי לחשוב על הראיון הזה כעל משהו חסר משמעות ולא גורלי. מה הכי גרוע שיקרה? לא יקבלו אותך? אז מה. גם אם לא תלכי - לא יקבלו אותך. תלכי במטרה לעבור את החוויה הזו, תזכירי לעצמך שאם נניח הראיון נקבע לשעה 10:00, את תהיי אחרי זה עד 12:00, ואפילו תקבעי לעצמך תכנית כיפית ל-12:00 ותעשי משהו שאת אוהבת אחרי זה.
לגבי המחויבות עצמה, זה עניין יותר עמוק, מוזמנת לדבר איתי בפרטי ולנסות להבין מה יש שם. אבל תחשבי על זה שגם אם את מתקבלת לעבודה, את תמיד יכולה להתפטר. נכון, יש עבודות שמחייבות אותך לכך וכך שנים או חודשים, אבל ממש לא כל העבודות כאלו, ואף עבודה לא תצפה ממך להשאר שנה כבר בשבוע הראשון. מותר לך לעשות שלושה ימים-שבוע של נסיון ולראות איך זה מרגיש לך.
אלא אם את אשה בוגרת וקרייריסטית בתחום מאוד ספציפי (מצב שבו צריך לשמור על יושרה מקצועית מאוד גבוהה ואם את 'מפשלת' זה מכתים את השם שלך אצל מעסיקים עתידיים), ההתנסויות האלה לא יפגעו בך, ואין להן יותר מדי השלכות. אני יודעת שזה קשה ומלחיץ, והרגשות האלה לגיטימיים, אני לא מבטלת אותם חלילה. רק אומרת שאולי שווה לפעול, לעשות מעשים, ולראות שאת עדיין חיה וששום דבר נוראי לא קרה.

את רוצה לנסות לתאר מה מלווה לזה?
מה מרתיע אותך במחויבות?