10 תשובות
אני מצטערת לשמוע, תהיי איתם באש ובמים, לא משנה מה קורה, את כאן בשבילם כדי לתמוך. תבהירי להם שאת כאן.
אבא שלי נפטר לא מזמן
העצה שלי זה לא לשאול את הבן אדם שאלות לתת לו לספר לבד אם הוא רוצה פשוט לחבק ולהיות שם לידו. להכיל לנענע את הראש ובאמת להראות אמפתיה לא ללכת אחרי שניה שבאת להראות אכפתיות ופשוט לתת לו את השקט שלו
לי מאוד הפריע אנשים שציפו שאשרת אותם אגיש להם ששאלו אותי מיליון שאלות ושאספר את מהלך וסיפור המוות.זה פשוט מעיק וקשה. שציפו שאחייך ואני פשוט לא הייתי שם.
העצה שלי זה לא לשאול את הבן אדם שאלות לתת לו לספר לבד אם הוא רוצה פשוט לחבק ולהיות שם לידו. להכיל לנענע את הראש ובאמת להראות אמפתיה לא ללכת אחרי שניה שבאת להראות אכפתיות ופשוט לתת לו את השקט שלו
לי מאוד הפריע אנשים שציפו שאשרת אותם אגיש להם ששאלו אותי מיליון שאלות ושאספר את מהלך וסיפור המוות.זה פשוט מעיק וקשה. שציפו שאחייך ואני פשוט לא הייתי שם.
לא כי פשוט כאלה מתחת ל20 לא יודעים לנחם? כל הסבתות וסבא שלי מתו (וגם בן דוד) ואני רק 17, תאמין לי שאני יודע לנחם הייתי באיזה מיליון שבעות
העיקר שאתה שם ומראה שאתה משתתף בצערם וזהו.
על מה המינוס אני כנראה חוויתי שיט הרבה יותר כואב מרובכם אז מה הבעיה שאני נותן לו טיפים לאיך לנחם.
העיקר שאתה שם ומראה שאתה משתתף בצערם וזהו.
על מה המינוס אני כנראה חוויתי שיט הרבה יותר כואב מרובכם אז מה הבעיה שאני נותן לו טיפים לאיך לנחם.
אנונימי
אוי מצטערת לשמוע... בתור אחת שאיבדה מישהו קרוב אליה הייתי אומרת לו שאם הוא צריך אני פה בשבילו, זה חשוב לדעת כשאתה חושב שכל העולם קורס עליך שיש מישהו קרוב שאתה יכול להשען אליו.
ולא נראלי כדאי להזכיר את זה שלידו כל עוד הוא לא מעלה את זה... זה משהו שלפעמים אפשר לדבר אליהם רק אחרי כמה ימים-שבועות... לפעמים שנים.
ולא נראלי כדאי להזכיר את זה שלידו כל עוד הוא לא מעלה את זה... זה משהו שלפעמים אפשר לדבר אליהם רק אחרי כמה ימים-שבועות... לפעמים שנים.
לגבי ניחום אבלים - פשוט ללכת לנחם ולהיות עם האנשים, עם המשפחה שיושבת, לחזק אותם, לעודד, להראות שאתה נמצא בשבילם באש ובמים, להיות אמפתי ולבכות איתם.
לגבי החבר בצבא, תדבר איתו ותבהיר לו שהחיים אכזריים וקורים מצבים כאלה, הוא לא צריך להפיל את האשמה על עצמו...
עדיף שיפגש עם איש מקצוע בנושא, פסיכולוג יכול מאוד לעזור ולייעץ.
לגבי החבר בצבא, תדבר איתו ותבהיר לו שהחיים אכזריים וקורים מצבים כאלה, הוא לא צריך להפיל את האשמה על עצמו...
עדיף שיפגש עם איש מקצוע בנושא, פסיכולוג יכול מאוד לעזור ולייעץ.
אבא שלי היה בלבנון ועובר משהו מאוד דומה עד היום. מה שבאמת עזר לו היה טיפול פסיכולוגי כיום כשיש לו חרדה או התקפים לרוב עוזר לו לשחזר את מה שקרה כדי להירגע זה בערך איך שאני יכולה לעזור
סליחה
סליחה
אנונימית
את יכולה לשלוח לו את הטקסט הבא:
דמיינו לעצמכם שני תאומים שנמצאים ברחם אימם. שניהם מכירים רק את העולם בו הם נמצאים וחושבים שזה העולם היחיד שקיים. שניהם חיים שם מחזור של חיים שלמים כפי שהם מבינים עד שאחד מהם נולד. מה חושב האח התאום לאחר שאחיו יוצא מהרחם?
הוא חושב שהאח עזב אותו והלך לעולם אחר. הוא חושב שאחיו בעצם מת. הוא נפרד מהעולם שבו הם חיו עד עתה והאח התאום נותר לבדו בוכה על מר גורלו. כמובן שהוא אינו יודע שבחוץ, בעולם האחר, שהוא בעצם העולם שאמיתי - מחכים לו בני משפחה ומקבלים אותו בזרועות פתוחות ובאהבה רבה.
כך אנו מגיבים למוות - אנו חושבים שמוות הוא הסוף ואין חיים יותר. אך העולם הבא הוא בעצם עולם נוסף אליו עוברים המתים. בדיוק כפי שהעובר מפרש את עזיבתו של אחיו - אנו מפרשים את עזיבתם של המתים.
תגידי לו שאת יודעת שהולכת להיות תקופה לא קלה לצערנו כי פרידה מהסוג הזה מביאה כאב שגם הזמן לא יכול לרפא.. אבל מה שכן- הזמן יכול ללמד אותו איך לחיות עם הכאב, שזה לא פחות חשוב.
קשה לנחם במצב כזה ובאמת הסביבה של הנפטר נשארת עם המון כאב, וכל מה שלא נגיד- אלה מילים שקשה לאוזן לשמוע וקשה לנפש ליישם... אבל בסופו של דבר צריך להאמין שדברים לא קורים ככה סתם, ושהחבר שלך נשאר בשביל להמשיך להוקיר את חברו שנפטר ולאהוב אותו גם אם הוא בצורתו הפיזית לא נמצא כאן יותר. תגידי לו שידבר על חבר שלו, יספר על האישיות שלו ועל מי שהוא, ושיגרום לרוח שלו להמשיך לחיות בסביבה שלכם.
מה שכן- נשמע שאת מתארת סוג של אשמת ניצולים. חשוב שהוא יקבל את התמיכה המקצועית מעבר לכתף תומכת של הסביבה הקרובה אליו, כי אם לא מטפלים בבעיה כשהיא נרקמת- היא עלולה להפוך למפלצת של אשמה וסבל שילווה אותו בכל פן בחיים.
אז עם כמה שזה קשה- תנסי לדחוף אותו לייעוץ מקצועי ושתמיד ישתף את הכאב שלו כי הוא לא אדם ולא צריך לעבור את זה לבד...
אני יודעת שגם לך בתור חברה שלו לא קל להתמודד עם הסיטואציה, ואם תרצי לדבר על זה בפרטי- את יותר ממוזמנת. 3>
(אני בת 22 אגב)
דמיינו לעצמכם שני תאומים שנמצאים ברחם אימם. שניהם מכירים רק את העולם בו הם נמצאים וחושבים שזה העולם היחיד שקיים. שניהם חיים שם מחזור של חיים שלמים כפי שהם מבינים עד שאחד מהם נולד. מה חושב האח התאום לאחר שאחיו יוצא מהרחם?
הוא חושב שהאח עזב אותו והלך לעולם אחר. הוא חושב שאחיו בעצם מת. הוא נפרד מהעולם שבו הם חיו עד עתה והאח התאום נותר לבדו בוכה על מר גורלו. כמובן שהוא אינו יודע שבחוץ, בעולם האחר, שהוא בעצם העולם שאמיתי - מחכים לו בני משפחה ומקבלים אותו בזרועות פתוחות ובאהבה רבה.
כך אנו מגיבים למוות - אנו חושבים שמוות הוא הסוף ואין חיים יותר. אך העולם הבא הוא בעצם עולם נוסף אליו עוברים המתים. בדיוק כפי שהעובר מפרש את עזיבתו של אחיו - אנו מפרשים את עזיבתם של המתים.
תגידי לו שאת יודעת שהולכת להיות תקופה לא קלה לצערנו כי פרידה מהסוג הזה מביאה כאב שגם הזמן לא יכול לרפא.. אבל מה שכן- הזמן יכול ללמד אותו איך לחיות עם הכאב, שזה לא פחות חשוב.
קשה לנחם במצב כזה ובאמת הסביבה של הנפטר נשארת עם המון כאב, וכל מה שלא נגיד- אלה מילים שקשה לאוזן לשמוע וקשה לנפש ליישם... אבל בסופו של דבר צריך להאמין שדברים לא קורים ככה סתם, ושהחבר שלך נשאר בשביל להמשיך להוקיר את חברו שנפטר ולאהוב אותו גם אם הוא בצורתו הפיזית לא נמצא כאן יותר. תגידי לו שידבר על חבר שלו, יספר על האישיות שלו ועל מי שהוא, ושיגרום לרוח שלו להמשיך לחיות בסביבה שלכם.
מה שכן- נשמע שאת מתארת סוג של אשמת ניצולים. חשוב שהוא יקבל את התמיכה המקצועית מעבר לכתף תומכת של הסביבה הקרובה אליו, כי אם לא מטפלים בבעיה כשהיא נרקמת- היא עלולה להפוך למפלצת של אשמה וסבל שילווה אותו בכל פן בחיים.
אז עם כמה שזה קשה- תנסי לדחוף אותו לייעוץ מקצועי ושתמיד ישתף את הכאב שלו כי הוא לא אדם ולא צריך לעבור את זה לבד...
אני יודעת שגם לך בתור חברה שלו לא קל להתמודד עם הסיטואציה, ואם תרצי לדבר על זה בפרטי- את יותר ממוזמנת. 3>
(אני בת 22 אגב)
הכל מאת ה' , השם נתן השם לקח יהי שם השם מבורך אי אפשר לדעת חשבונות שמים למה דווקא הוא ניצל והשני מת כנראה שהשני סיים את התיקון שלו בעולם הי"ד
זה נקרא survivor's guilt, זה מצב מוכר וקיים, וקשה מאוד, וגם יכול להיות חלק מ ptsd. תהיה שם בשבילו, תגיד לו שזה לא באשמתו, אבל גם אל תהיה מתוסכל אם זה נראה שהוא "לא מבין". יש דברים שהמוח יודע אבל לנפש קשה לקבל.
ואל תשכח- אם אתה רואה שקשה לו להתמודד לבד, תפנה לגורמי בריאות הנפש, גם בצבא וגם באזרחות.
אבל באמת הכי חשוב שיש- אל תאבד סבלנות, גם אם הוא לא משתפר, גם אם הוא מדרדר, גם אם הוא לא מקשיב ולא מבין, תהיה סבלני איתו, דברים כאלה הם קשים ולוקחים זמן.
ואל תשכח- אם אתה רואה שקשה לו להתמודד לבד, תפנה לגורמי בריאות הנפש, גם בצבא וגם באזרחות.
אבל באמת הכי חשוב שיש- אל תאבד סבלנות, גם אם הוא לא משתפר, גם אם הוא מדרדר, גם אם הוא לא מקשיב ולא מבין, תהיה סבלני איתו, דברים כאלה הם קשים ולוקחים זמן.
אנונימית
אני רק בת 16 אבל חשוב לי לכתוב משהו בקשר לניחום אבלים:
יש הלכה שאומרת שכשנכנסים לנחם אבלים, צריך לשתוק. באמת, לא לומר דבר אלא אם כן האבל שואל אותך משהו. זה בגלל שהדבר שהכי מבטא צער הוא שתיקה. ולא משנה כמה טובות הכוונות שלך, יכול להיות שדברים שתאמר, פשוט יפגעו בהם. כי יכול להיות שהם לא מחפשים עידודים. לא יכול להיות, הם *בטוח* לא רוצים לשמוע ש"הכל לטובה" (שזה אחלה עידוד לפי דעתי - לשלבים מאוחרים יותר באֵבֵל) וש"נסתרות דרכי ה'" וכל דבר אחר כזה. לא, הם רק רוצים להיות עצובים, כי חלק מהם מת עכשיו, ואתה צריך להיות עצוב איתם. ולכן עדיף לשתוק.
בקשר לחייל, עדיף שלא אענה על זה, אני באמת לא מצליחה לתאר לעצמי את הסיטואציה הקשה הזאת
יש הלכה שאומרת שכשנכנסים לנחם אבלים, צריך לשתוק. באמת, לא לומר דבר אלא אם כן האבל שואל אותך משהו. זה בגלל שהדבר שהכי מבטא צער הוא שתיקה. ולא משנה כמה טובות הכוונות שלך, יכול להיות שדברים שתאמר, פשוט יפגעו בהם. כי יכול להיות שהם לא מחפשים עידודים. לא יכול להיות, הם *בטוח* לא רוצים לשמוע ש"הכל לטובה" (שזה אחלה עידוד לפי דעתי - לשלבים מאוחרים יותר באֵבֵל) וש"נסתרות דרכי ה'" וכל דבר אחר כזה. לא, הם רק רוצים להיות עצובים, כי חלק מהם מת עכשיו, ואתה צריך להיות עצוב איתם. ולכן עדיף לשתוק.
בקשר לחייל, עדיף שלא אענה על זה, אני באמת לא מצליחה לתאר לעצמי את הסיטואציה הקשה הזאת
באותו הנושא: