אנשים שהולכים לפסיכולוג

אני לא משתפת ולכן אתמול כתבתי לה דלא בא לי לבוא אליה כי היא הרסה לי את החיים

פעם הלכתי לפסיכולוג והפסקתי מסיבות אישיות זה נורא נחמד אין לך מה להרגיש רע בכל זאת מנסים לעזור לך תשתפי פעולה והכל יהיה בסדר

שואל השאלה:
כן אני חושבת שנתתי ניסיון אחרון ושאני מוותרת
אני לא רוצה לדבר ואני לא מצליחה לדבר ואם כן אז אני מרגישה רע עם זה שדיברתי

תתחילי את השיחה עם זה שלא נוח לך לדבר, שאת מרגישה רע לדבר, ותדברו על זה קודם.
ללכת לפסיכולוג זה להביא בעיות לשולחן ששתיכם תוכלו לפתור ביחד. אם את לא מסוגלת לדבר על בעיות אחרות, תתחילי עם הבעיה הזאת. אם הפסיכולוג שהלכת אליו טוב ומקצועי, הוא קודם יעזור לך עם הבעיה הזאת ואחר כך יהיה יותר קל לגלוש הלאה. זה יכול לקחת זמן אבל זה שווה את זה ואני מקווה שתעשי את המאמץ בשביל עצמך. 3>

יש כל מיני גישות לפסיכולוגיה וכל מיני סוגי מטפלים.
מזדהה בעניין שקשה לשבת ולהתחיל לשפוך, לכן תבקשי מהמטפל שלך שאלות מנחות, שיוביל את השיחה ושישאל מה שחשוב בשבילו לדעת. זה יעזור לך גם להפתח יותר. לגבי זה שאת מרגישה רע, אני מבינה אותך וזו הרגשה הגיונית למי שנוהג לשמור בבטן כל כך הרבה דברים. בסוף עשית את הצעד המדהים ונגשת לקבל עזרה וייעוץ ממישהו שמבין, תזכרי שהאינטרס שלו הוא טובתך האישית. זאת העבודה שלו, להכיר אותך ולעזור לך.

אצלי זה התחיל ככה. כשהתחלתי ללכת בגיל 14 שתקתי חצי שנה בטיפולים. (גם הורים שלי הכריחו אותי ללכת ואני לא רציתי ולכן מאוד התנגדתי)
אחרי שראיתי שזה לא עובד ושהם יתנו לי להפסיק ללכת לפסיכולוג אך ורק אם אני אשתף פעולה- אז שיתפתי פעולה. הכרחתי את עצמי זה היה לא נעים ולא נוח אבל סך הכל הפסיכולוג הוא איש שרוצה לעזור, זה למה הוא בחר את המקצוע הזה, וברגע שמתחילים לדבר קצת *בכנות* מרגישים את זה וזה נהיה יותר קל.
בקיצור להכריח את עצמך, ובסוף זה ירגיש יותר קל. בהצלחה!

שואל השאלה:
בסדר אני הייתי אצל המון פסיכולוגים שלרובם הכריחו אותי ללכת ואצל כולם הייתי יושבת ושותקת ולא חוזרת לשם אחר כך
אהל הפעם אני ביקשתי והפעם דיברתי... ולא אמרתי משהו רע רק סיפרתי על עצמי ואני כל כך מתחרטת ואני כנראה לא אחזור לשם שוב רק כי סיפרתי דברים על עצמי ודיברתי

שואל השאלה:
אין שום דרך לקבל עזרה בלי להתחיל לספר את כל הסיפור חיים שלי?

יש.
את עם עצמך.
הבנה של הבעיות שלך- להבין מה מקורן.
ולטפל נטו בבעיה.
אם זה בצורת הגישה שלך או עם זה שינוי פיזי.
צריך בשביל זה משמעת עצמית...
זה גם תהליך שלוקח זמן ויש בו גם ירידות וגם עליות..
זה לא קל, אבל אפשרי.

לדבר על עצמך יכול להיות קשה ומפחיד אבל זה משהו שעם הזמן הופך להיות החלק הכי נחמד בפגישות. מקום בטוח שבו את יכולה לבוא ולפרוק ללא שיפוט, עם מישהו שמוכן להקשיב ולייעץ. אחרי החלק המפחיד זה הרגשה כל כך משחררת. אני הייתי בדיוק כמוך. לא הייתי מדבר ואפילו כאב לי הגרון כשדיברתי, ועכשיו אני הולך ולא רוצה שהטיפול ייגמר. תני לעצמך הזדמנות ותני לעצמך זמן ואת תהיי בסדר.

שואל השאלה:
זה לא מפחיד פשוט כשהיו מכריחים אותי לא רציתי וגם כמו שתיארת לא יכלתי לדבר
פיזית לא הצלחתי לדבר
אבל עכשיו דיברתי ואני מרגישה מטומטמת פשוט

שיתוף על מה שאת חווה זה חלק מהתהליך...
ברור שזה קשה...
כשבן אדם אומר ומספר את מה שהוא מרגיש זה מציב אותו בתודעה לגבי עצמו/הוא לא מכחיש את מה שהוא חווה.
זה תהליך של למידה איך לעשות את זה...
תביני שזה התפקיד של פסיכולוג, הוא כמו המראה שלך, תספרי בול את נה שאת מרגישה/חווה ועוברת כי ככה הור יעזור לך ביעילות יותר...

תחשבי שהכל לטובתך את לא מספרת לה סתם דברים ככל שאת יותר פותחת בפניה ככה היא יותר יכולה לעזור לך מבינה אל תתביישי תחשבי שיש לה הרבה מטופלים היא כבר שמעה הכל ודברים גרועים הרבה יותר אז זה ממש שטויות בשבילך תרגישי בנוח התפקיד שלה זה בסך הכל להבין אותך ולעזור לך❤

בהתחלה לא שיתפתי פעולה אבל כשהתחלתי לשתף פעולה הרגשתי יותר בנוח לספר לו דברים.