אני לא מבין איך אנשים מצליחים להאמין בזה שאין המשך אחרי המוות...

תשמע רבתי עם אח שלי הגרביל הזה על זה והוא אמר לי שהוא פשוט חושב שהולכים לישון לכל החיים
ואז אמרתי לו
אתה מאמין בגן עדן ?
הוא אמר לי כן
מפה לשם צנח לי האייקיו

שואל השאלה:
חח מדהים

מסכימהה

אני לא חושב שהחיים בכדור הארץ אומרים משהו והם בעלי משמעות ליקום. הם בעלי משמעות לסובבים אותי ובשבילי כל עוד אני חי, אבל בסופו של יום אנחנו חיים על כוכב לא מיוחד במערכת שמש לא מיוחדת בגלקסיה לא מיוחדת בלי שופ משמעות.

אני אסביר. אני מאמינה שזה לרוב בגלל שאין עדיין הוכחה חד-משמעית לגבי האם אחרי המוות מתים לחלוטין או שנולדים בתור בן אדם חדש, ואנשים יעדיפו לבחור את האופציה הנכונה ביותר, אבל בגלל שאין הוכחה, אז גם אין אופציה כל כך לבחור. הסיבה למה הם דווקא בוחרים באמונה הזאתי מאשר הזאתי כבר לא ניתנת להסברה על ידי החוסר באופציות אמינות. כנראה שהיא מגיעה מכך שאנשים הפכו להיות חילוניים יותר בתקופה המודרנית

אתם לא מאמינים במוות קליני?

שואל השאלה:
נקודה לעניין, יש המון סיפורים על מוות קליני.. מה עם זה? מה דעתכם על זה?
אי אפשר להגיד שכולם בולשיט..

קשה לי עם הסעיפים שלך...
בתור אדם שחי על הכדור הזה אני כן הייתי רוצה לוודא שהאמונות שלי עולות בקנה אחד עם עובדות כלשהן, ומבחינתי טענה של "זה לא הגיוני אם זה לא ככה" לא תופסת בעיניי. אני יותר מאשמח להקשיב לך ולשמוע למה מבחינת זה הגיוני שזה *כן* ככה ואז אוכל לתת את דעתי הכנה... (בין אם זה סיפורים על מוות קליני וכו')

לדעתי יש גם בעייתיות עם סעיף ב' שלך..
רק בגלל שזה יכול לתת לך מוטיבציה ושמחה אתה מוכן להאמין בכך?
זו קצת הבעיה שלי עם הדת. ואני לא אומרת שיש לי בעיה עם היהדות ועם מה שהיא מייצגת, אני לגמרי מאמינה באלוהים ובאה בעצמי מבית מסורתי.. אבל הדרך שבה אנשים לוקחים את האמונה ומסתמכים עליה בעיניים עצומות קשה לי. מרגיש שההתמודדות עם הקושי לא באמת נובעת מתוך חוזק אמיתי פנימי, אלא מתוך היאחזות במשהו חיצוני אחר שלא באמת מעיד על גבורה וחוזר שלך. וקשה לי עם הקיצוניים שאומרים שהכל לגמרי לטובה ושאם תינוק בן יומו חסר ישע מת בפתאומיות- זה מה שהשם רצה.. וואללה אני מאמינה שלפעמים יש חוסר מזל, וחוסר היגיון, וסיכוי שיהיה חרא, וצריך גם להכיר בזה ולא סתם למלא את החלל הזה של חוסר ההיגיון שהרוע מביא איתו בטענות שהכל לאבי-דבי ובסדר. לכן קשה לי עם הטענה של "יהיה לכם יותר קל בחיים אם תאמינו בחיים אחרי המוות אז תאמינו בזה"

ואי איזה יפה כתבת..
ואני סתם קופצת לכם בשיחה
אבל תאמת
חלק מהאמונה, היא להאמין שהכל לטובה ושככה השם רצה.
זה מחזיק אותי לגמריי ובכללי אני באה מבית דתי חלקי (לא כולם ) ואני בחרתי כן להיות דתייה (פחות בקטע של לבוש) , וגם ראיתי מקרוב את כל העניין של המוות קליני וכל מיני הוכחות
אז לי יוצר מורכב להבין איך אנשים אשכרה לא מאמינים בחיים אחרי המוות

שואל השאלה:
^^ברור שיש עובדות.. יש מלא סיפורים של אנשים שחוו מוות קליני. אין מצב שכולם שקר.
וברור שכן, אם זה נותן לי מוטיבציה אז אין שום פסול בזה.. זה רק טוב לחיים. שמחה ואושר הם דברים כל כך טובים שרק יעזרו לנו.
גם אם אתה לא מאמין במישהו שברא את העולם וכזה.. רק תחשוב שיש משהו מעבר החיים האלה... זו מחשבה מעולה ואין בזה שום פגם..

בתור אחת שמאמינה שאין שום דבר אחרי המוות

גם עדן וגיהנום, גלגול הבא, כל השיט הזה, דברים שאנשים המציאו, אלה תאוריות כי אף אחד לא יודע באמת מה קורה אחרי

אני מאמינה במה שנשמע לי הכי הגיוני, אנחנו בסך הכל יצורים שהמטרה שלהם היא לשרוד, שזה אומר בעיקרון פשוט להשאר בחיים ולהתרבות בשביל שהזן שלנו לא יכחד

אני לא חושבת שאנחנו שונים מחיות, נוצרנו עם אינטיליגנציה גבוהה ביותר אבל בתכלס אנחנו עושים בדיוק מה שהם עושים, לשרוד, להתרבות ולמות

אני חושבת שאין שום סיבה שיהיה משהו אחרי המוות ולפי דעתי אין לנו שום משמעות בחיים, יש לנו מטרה אחת וזה לשמור שהזן שלנו לא ייכחד, לא משמעות, מטרה.

לפרוטוקול אני גם אתאיסטית אז כל הדברים על אלוהים לא ישכנעו אותי להאמין בגן עדן וזה.

מקווה שזה עזר לך לשאלה

שואל השאלה:
אבל למה לא?
איך זה יזיק לך לחשוב שיש משהו מעבר? גם אם את לא מאמינה במישהו שברא את העולם.. זו רק מחשבה אופטימית שלא תגרום לנו להיות ממש מדוכאים ומפוחדים מהמוות שלנו ושל אחרים.

אגב בגלל שאני מאמינה בזה, אני מנסה לעשות חיים הכי הרבה שאני יכולה כי היי, אתה חיי רק פעם אחת


אני גם לא ילדה דיכאונית, להפך.❤

ערכתי את התשובה שלי קצת עוד לפני שראית מה כתבתי, אז אפנה את תשומת ליבך לזה שאשמח לשמוע על המקרים האלו של מוות קליני כדי להחכים ולתת את דעתי אחרי שאדע עוד בנושא.
ובקשר לאמונה-
אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים בחייו של אדם זה שיהיה לו במי או במה להאמין. כל אחד באמונתו, וזה יכול להיות אלוהים או היקום או גורל או בודהה או אדם מסויים או כל דבר אחר מבחינתי...
אבל קשה לי כשזה בא בקיצוניות,
ומרגיש לי הרבה פעמים שאנשים מעדיפים להשלות את עצמם ולספר לעצמם סיפורים (כמו חיים שלאחר המוות או הטענה של ייעוד שהושלם ולכן אין צורך בקיום של האדם והוא מת) במקום להפנים שיש גם דברים לא טובים בעולם הזה.
כן חשוב לדעתי לשמור על איזון בין האמונה לבין פיקחות מסויימת, ולא ללכת לאחד משני הקטבים. זה מדהים שיש לך משהו להאחז בו, ואחזור ואגיד שגם לי, אבל אני חושבת שחשוב לא פחות ללמוד איך להתמודד עם דברים גם בזכות עצמי ומה שאני חושב ולא רק בזכות האמונה העיוורת

זה לא יזיק לי לחשוב ככה, אני פשוט לא חושבת ככה.

שואל השאלה:
אבל מה את חושבת על זה שילדה קטנה חוצה את הכביש וחס וחלילה טפו טפו טפו, נדרסת.. אז זהו..? הכל הלך? אין יותר המשך? ככה ילדה מתה בשנייה מבלי להספיק כלום בחיים.. וגם אין סיכוי שהחיים האלה שלנו הם רק בשביל לכייף ולהנות.. חייבת להיות תכלית מסוימת.. שאותה אנחנו עדיין לא יודעים וזה מעצבן..

זה פשןט יותר הגיוני לדעתי מאשר גן עדן או גיהנום... וגם אם אני אתעסק בגן עדן או גיהנום החיים שלי לא יהיו יקרים לי כי אני אעשה הכל בשסיל לא להגיע לגהינום וזה סתם לא יהיה לי כיף ואני לא אחייה את החיים שלי בדרך שאני רוצה

שואל השאלה:
אבל אם אתה כן תעשה את זה וכן תאמין שיש משהו אחרי... גיהנום גן עדן או וואט אבר.. זה לא יישמח אותך לדעת שהיקרים שלך נמצאים במקום אחר ואולי יותר טוב עכשיו?

תשמע אלה העובדות, אתה פה אתה יכול להתאמץ לחיות חיים טובים, לכייף ולמות בסופו של יום ואת זה אתה יודע שיקרה מתישהו הריי נכון?

אבל לא רואה איך אחרי שמישהו מת הוא משתגר לעולם מדהים או עולם מרושע לפי המעשים שלו, חוץ מזה שזה לא מדעי כמובן, אלה סתם תאוריות שאנשים המציאו כמו שאני יכולה להגיד שאני חושבת שאחרי שאני אמות אני אהפוך לדמות מסדרה מצוירת וכל דמות שאנחנו רואים בסדרה מצוירת היא בעצם נשמה.

נשמע טיפשי, נכון? זאת בדיוק הנקודה שלי, הריי אם זאת לא הייתה תאוריה ידועה והייתי אומרת לך על זה שאני חושבת שזה יקרה ככל הנראה היית צוחק לי בפנים.

לא כי בשביל גן עדן אני אצטרך לחיות לא בדרך שאני רוצה ובגיהנום אני אסבול ושינה תמידית נשמע משנו מאוד שלו...

שואל השאלה:
^^ איך את יכולה לדעת?
וברור שאלה תאוריות, גם כל אמונה לא מוכחת היא תאוריה.. אבל זה לא יעזור לך לחשוב שיש המשך בסוף? כלומר אני לא אומר שזה יהיה עולם וורוד עם פיות וצמחים כאלה כמו באגדות אבל את לא רוצה להאמין בסיכוי הזעיר שיש המשך?
זו פשוט מחשבה אופטימית ומחשבות אופטימיות מאוד עוזרות בעולם ובתקופה כל כך מסובכת כמו בזמן האחרון..

שואל השאלה:
^^ מה זאת אומרת? אמרתי.. אתה לא חייב להאמין באלוהים ולקיים את המצוות.. פשוט להיות אדם טוב.. זו לא דרך שאתה רוצה?

ואני רוצה לחיות את החיים שלי בדרך שאני אוהבת אם זה לא כבן אדם טוב אז חבל מאוד אבל חיים פעם אחת אני לא עומדת לבזבז את זה בשביל לרצות אחרים .
ואני מעדיפה לחיות את החיים שלי מאשר להתעסק במה יקרה אחרי שאני אמות.

שואל השאלה:
למה?
את רוצה לחיות את החיים שלך בלי "תכלית"? סתם בשביל הפאן?

אני אגיד את זה ככה

אתה מאמין בגן עדן נכון?

נגיד מחר (חס וחלילה) החבר הכי טוב שלך נפטר, אתה תהיה עצוב ממש נכון? סביר להניח שאתה תבכה ותרגיש נוראי

אז האמונה הזאת באמת עוזרת לך? לא ממש זה בעיקרון פשוט לשקר לעצמך בפנים כי אתה מספר לעצמך פנטזיות שאתה יודע שהן רק פנטזיות רק בשביל לחיות עם העובדה שהחיים לא מושלמים

^ אני רוצה לחיות את החיים שלי בדרך שטובה לי ולחשוב כל הזמן על מה יקרה לי אחרי המוות ממש לא יתן לא שלווה ולא טוב

קראתי פעם סיפור מתוך הספר "בגן האמונה" על משפחה חרדית צדיקה שומרת מצוות שלא שפר עליה המזל, ובתוך חודש בלבד גם התינוק הצעיר מת "מוות משונה" על ידי גוי וגם האבא חלה ומת אחרי זמן לא קצר.
הרב (שלום ארוש), שהוא כותב הספר, מסביר שם על תיקונים ועל האמונה בעולם הבא. הוא אומר שהאבא היה גאון עצום בגלגול הקודם, אלא שלא התחתן, וכשעלה לגן עדן טענו שהוא לא יכול להגיע לשם בלי שיקיים את מצוות "פרו ורבו" החשובה. לכן- בעולם החדש הוא התחתן, הביא צאצאים, ואחרי שהוא הגשים את הייעוד שלו ועשה תיקון- כבר לא היה לו תפקיד או טעם להישאר בעולם הזה והוא נפטר. וגם לגבי התינוק הוסבר שבגלגול הקודם הוא נחטף על ידי גויים, לאחר מכן נפדה בחזרה למשפחה היהודית שלו, ואז הוא מת. אבל בגלל שהייתה תקופה בה הוא ינק מאישה נוכרית וזה "השאיר בו כתם"- הוא היה צריך לעשות תיקון ולחזור לעולם חדש, ולאמא שלו ניתנה הזכות להיניק אותו בזכות זה שהיא צנועה וצדיקה.

אתה יכול לבדוק בעצמך, פתחתי בעצמי את הספר כדי להיזכר ולהשתמש בניסוחים שהיו שם. וזה ספר מדהים על אמונה עם סיפורים מדהימים... גם הרב הזה הוא רב גדול.
ולא סתם הספר הזה הגיע לידיים שלי. רציתי גם להקשיב ולשמוע, לחקור ולהבין, פשוט הסיפור הזה היה נשמע גדול עליי. מעין סיפור כיסוי לעובדה שכן- יש גם רוע וחוסר היגיון בעולם, מחלות, אנשים לא טובים שפוגעים, וחוסר תכלית במקרים מסויימים... איש איש באמונתו יחייה ואם זה עושה לך טוב- תפאדל.. אבל אני באופן אישי לא הייתי רוצה להשלות את עצמי בסיפורים ולהאמין בדבר כזה, גם אם זה הדבר שהכי יעשה לי טוב כי אקבל סיבה לכל דבר... זה פשוט לא נשמע לי משהו הגיוני להסתמך עליו

שואל השאלה:
^^^ברור שאני אהיה עצוב ומה עושים כשאתה עצוב? מנסים להתעודד.
מחשבות אופטימיות זו הדרך להתעודד. ורק אומר יש גם המון אתאיסטים שהולכים לקבר של אותו אדם.. למה? כדי להיזכר בו?
אבל הוא (סליחה על הביטוי) רק עצמות עכשיו.. תיזכר בו בתמונות..
אנשים רוצים להאמין שיש חיים אחרי המוות כדי שהם יוכלו לפגוש שוב את יקירהם והמחשבה הזו אינה פסולה ולא פוגעת בכלל.. היא רק עוזרת ומשפרת את ההרגשה והופכת את הפחד מהמוות לקטן יותר..

step sister-
אני אמנם לא מסכימה ככ עם הגישה של שואל השאלה, אבל אני לגמרי לא מסכימה עם מה שאת אומרת.
לא שאני מאחלת לך להכיר אנשים שאיבדו את יקיריהם, אבל אין לי ספק שתרגישי הבדל בשבעה של משפחה חרדית לבין שבעה של משפחה חילונית.
כמובן שלא תמיד, אבל בהחלט אנשים מאמינים נוטים לקבל יותר ולהשלים עם ה"חוויות" הרעות שקורות להם. זה לא עניין של כאב שפחות מכה בהם, זה עניין של התמודדות קצת פחות מאתגרת כי יש מבחינתם הסבר לכל דבר. אז ברור שהם יכאבו על חבר שמת, אבל הגישה שלהם כלפי הסיטואציה בהחלט תסייע להם ותקל עליהם יותר

בקשר ל א', כן זה די עצוב אבל ככה ההיגיון אומר לי, זה יותר הגיוני מאשר מקום טוב ומקום רע שאנשים הולכים אליו אחרי המוות או לא יודעת מה, אני חושבת שאחרי המוות פשוט אין כלום, פשוט מתים וזהו. כמו לפני שנולדת.
בקשר ל ב', למה שאני אאמין בזה רק כדי שיהיה לי "תקווה" או "שמחה" הרי יותר הגיוני לי שלא, אז כאילו.. מה

שואל השאלה:
^^^^ דבר ראשון את לא תאמיני, אני הולך לפגוש את הרב שלום ארוש שבוע הבא..
דבר שני יש לי את הספר הזה בבית וקראתי חלק ממנו.
ועכשיו לעניין. לקחת נושא שונה ממה שהתכוונתי כן? כלומר את מדברת על גלגולי נשמות.. זה כמו חלק נוסף שמצטרף לעולם הבא. אבל זה קצת לא ממש קשור כי אני אומר שכדאי להאמין בזה כי זו מחשבה אופטימית ומשמחת אבל גלגולי נשמות היא מחשבה די מדכאת..

אוי ערבבת פה כלכך הרבה נושאים שונים.

אני הולכת לקבר של אותו אדם בשביל כבוד, בשביל עצמי.

אני לא אוכל לחיות עם עצמי אם לא אלך לבקר את אותו הבן אדם שנפטר לפני בדיוק מספר שנים, אולי אצלי זה עניין של חינוך אבל אני אתבייש אם לא אלך.

אני לא חושבת שזה עניין של אמונה במקרה הזה, כי אני לא מאמינה שהוא צופה בי מלמעלה או משהו כזה, פשוט מכבדת את העובדה שהוא היה גם אדם חי לפני בדיוק מספר שנים.

בנוגע למה שכתבת שם, אם אתה מאמין שהוא חיי בעולם אחר וטוב לו שם והוא שמח ונהנה וחיי חיים מדהימים, למה שתהיה עצוב על זה? הריי הוא בסך הכל עבר מיימד וממתין לך ברגעים אלה בשמחה וששון, אז למה העצבות?

שואל השאלה:
^^^^^איך?? ההיגיון נסתר פה.. כי מה התכלית של החיים פה? להינות? לכייף? לאכול לישון ולקום שוב?
כןן זה כל הקטע! תאמיני בזה כי זו מחשבה אופטימית! מחשבות אופטימיות טובות לחיים

שואל השאלה:
^^ אבל מה זאת אומרת? הקבר זה רק מקום ציון לאיפה שהוא נקבר.. זה לא מציין שום דבר על הבן אדם.. נגיד לבקר בבית שלו זה מעשה הגיוני, לקרוא מכתבים שלו בכדי להיזכר בו זה הגיוני אבל לבקר במקום קבורה שלו?
כי אני מתגעגע אליו, אני רוצה להיות איתו שוב. אני שמח שהוא חי חיים טובים ושמחים אבל אני לא איתו אז אני עצוב על זה שאין לי עוד רגעים איתו כאן..

עולם קטן! תהנה (:
ושמע, גם אם לא נגעתי בדיוק בנושא שדיברת עליו- אני מדברת על העיקרון.
העיקרון פה הוא שאנחנו מדברים על אמונה חזקה שהעקרונות המנחים בה הם ההסברים ה"הגיוניים" ללמה דברים רעים קורים או לזה שדווקא יש תכלית ועולם הבא כי מבחינתך לא הגיוני שלא.
אבל אני מאתגרת אותך קצת לחשוב במשמעות של הביצה או התרנגולת-
האם קודם היה רוע ואז באה האמונה כדי לגרום לנו להרגיש טוב יותר,
או שהאמונה הייתה מאז ומתמיד והיא זו שעזרה לנו להתמודד עם הרוע שהגיע עם החיים.
אני בעצמי לא יודעת להגיד מה אני חושבת בצורה חד משמעית כי אין לי ספק שאני מאמינה באלוהים ככוח עליון עם השפעה והכוונה... אבל כמו שרשמתי מקודם- קשה לי עם הקיצוניות כי שם אני מרגישה שאנשים מספרים לעצמם סיפורים בעקבות הקושי כדי להצליח להתמודד איתו ולא הפוך.
אתה יכול להבין על מה אני מדברת או שאנחנו לא ממש מצליחים להבין אחד את השנייה?

לפרוטוקול, אני חושבת שזה הכי נורמאלי להיות עצוב על מישהו שנפטר, אבל לפנטז שהוא חיי חיים טובים אחרי שהוא מת.. אני אפילו חושבת שזה קצת חולני ולא מכבד

ובנוגע למה שאמרת אתה מודע לזה שזה לא סתם קבר כן? האדם נמצא בתוכו, או לפחות מה שנשאר ממנו.

ולא נראה לי קראת טוב מה שאמרתי, אמרתי שאני לא עושה את זה בשביל להזכר אלה בשביל לכבד את המת ואת עצמי, גם אמרתי שבסופו של דבר הכל זה חינוך.

ואל תכניס לי מילים לפה, כי בחיים שלי לא אמרתי שאני הולכת לשם בשביל להזכר, אפילו התנגדתי לך.
אתה יכול לבדוק שוב
כי אני בחיים לא הייתי רוצה להזכר בפרצוף של סבא שלי כשהוא הפסיק לנשום.

שואל השאלה:
טוף חזרתי אני עונה

שואל השאלה:
^^^אוקי אז.. לפי דעתי זו בכלל לא שאלה של אמונה באלוהים. זו שאלה של האם להאמין שיש משהו איפשהו שם ששם אתה תפגוש את היקרים שלך. לי נפטר דוד שלי לפני שנה.. הוא היה צעיר ממש.. קרתה תאונה והוא מת.. אני בכיתי לילות על זה.. אבל אז אני חשבתי בידיוק על זה.. חשבתי על האם טוב לו במקום שהוא נמצא? כי הוא באמת היה אדם שעשה רק טוב בחיים שלו..
וכן.. אני גם לא מסוגל להאמין בקיצוניות.. אני אתן לכם טיפה רקע עליי..
אמא חזרה בתשובה, אבא חילוני.. אני בבצפר חילוני וככה כל האחים שלי. אני כבר נוטה לצד החילוני שבי כי קרו המון דברים שעירערו לי את האמונה וזה.. הבנתי עד כמה האמונה היא לפעמים קיצונית ומגבילה יותר מידי את האנשים להיות עצמם.. אז גם אני לא מסוגל עם קיצוניות. אבל הסיפור של הרב ארוש הוא נחשב קיצוני.. לחשוב מחשבות אופטימיות זה נחשב קיצוני?

שואל השאלה:
^^^ ברור ברור אני מסכים. זה הכי נורמטיבי להיות עצוב על זה אבל למה חולני ולא מכבד זה שאתה מדמיין שהוא נמצא במקום טוב יותר מבור? (סליחה על השפה)
נו ברור שזה לא סתם קבר אבל אם את לא רוצה להיזכר בפרצוף של סבא שלך בזמן שהוא נפטר (אני ממש עצוב בשבילך אחותי.. לפני כמה זמן זה היה?) אז את לא צריכה ללכת לקבר.. כי זה רק יזכיר לך את זה.. גם אם את לא הולכת לשם בשביל להיזכר.. את פשוט תיזכרי בזה באותה השנייה שתראי את הקבר... כדאי להיזכר בדברים הטובים שהיית עושה איתו. אני מבין מה הכוונה בלכבד את המת אבל אני לא מבין מה הכוונה שאת לא הולכת בשביל להיזכר.. זה חלק מלכבד אותו.

יש מצב שנותנים את החיים שלך למישהו אחר

זה נשמע ככ מפחיד המוות שאתה לא יודעת מה יהיה שם להיכנס לעולם הזה שכולם מדברים עליו ושאף אחד לא חזר ממנו, להיכנס לקבר ולהפוך לעצמות. שמעו זה מפחיד

אתה חיי,מאושר,מנסה לקדם את העולם ולגרום לאחרים להיות גם מאושרים ואתה מת,אתה חיי כדי להיות מאושר,זה לא שהם חסרי משמעות

שמע, אתה צודק, זה יכול להיות קצת מדכא לפעמים, אבל זה לא משנה את העובדות. העובדות לא משתנות רק כי אני קצת מבואסת מזה. כמו שההינדואיזם לא יהפוך לאמיתי לא משעה כמה ארתה להאמין בו..

מי אמר שאני לא רוצה למות ?
אבל וואלה ההסברים פה ממש מעניינים

תסלח לי אבל צורת החשיבה שלך וההבנה שלך היא נוראית בעיניי
כל הטענות שלך לא רלוונטיות לשאלה "האם באמת יש חיים אחר המוות או לא"
אתה מספר לנו שכדאי להאמין וזה עושה טוב ואנחנו נהיה עצובים אם לא נאמין
אבל אתה חייב להבין שיש אנשים שהחשיבה שלהם היא רציונאלית והגיונית, ולא "כיף או לא כיף" כמוך
והם מאמינים בדברים שהם מאמינים בהם בגלל הוכחות כלשהם, לא בגלל כדאי או כיף...
אז כל מה שכתבת לא רלוונטי

אני פשוט חושבת שמה שיהיה אחרי המוות זה מה שהיה לפני החיים
כלום..
חושך,שקט..

שואל השאלה:
^^^תודה תודה

שואל השאלה:
^^^לא לא לאא לא לעוות לי תדברים כל כךך :(
אני לא אומר שזה כיף ולא כיף.. אני אמרתי שאלו מחשבות אופטימיות שעוזרות לאדם בחיים.. אני אחזור מהבצפר ואני אמשיך להתראות :)

שואל השאלה אצה צודק

זה לא משנה
זה שזה עוזר לאדם בחיים לא הופך את זה לנכון
וזה שזה עוזר בחיים בכלל לא אמור להיות רלוונטי לנושא
כי אם אין חיים אחר כך אז אין, לא משנה אם זה עוזר בחיים להאמין בזה
ואם יש חיים אחר כך אז יש. מה זה רלוונטי שזה עוזר בחיים?
אם לדוגמה להאמין שחייזרים השתלטו על ביבי יעזור לי בחיים, אז אני אאמין בזה??? ברור שלא

א. עצם העובדה שמדובר במחשבה עצובה, לא אומר שזה לא ייתכן. סתם דוגמה קיצונית: תחשוב שלפני 80 שנה היו מספרים לך על השואה, לא היית חושב שזה עצוב? גם היום אנחנו חושבים שזה עצוב. ובכל זאת, עד כמה שזה עצוב, זה קרה.

מהות? חייבת להיות, השאלה מה היא.

שינה אינסופית? אממ לא... שינה זה תהליך פיזי, גם זה לא יהיה.

ב. נכון, אך זה לא הופך את זה לנכון.

קראתי ברפרוף
הייתה פה מישהי שרצתה לשמוע על המוות קליני? (מהמקום שקרוב אלי)

אחרי המוות אנו נקברים ומתפרקים, סוף סיפור.

זה שאמונה היא עצובה לא אומר שהיא לא אפשרית והעובדה שיש מוות אחרי החיים לדעתי היא עובדה שמחה שיבוא יום ולא תצטרך לדאוג לשום דבר רק לשכב ולנוח עד הנצח

שואל השאלה:
איך זה משמח אותך? וגם יש המון מקרים שזה לא אחרי 120.. נגיד ילדה בת 10 שרק התחילה את חייה חוצה את הכביש ונדרסת.. ואז מה? זהו? זהו סופה?

אני מבינה אטתך רצח שואל השאלה זה לא מחשבה שנקלטת בראש
אני ממש מאמינה בעולם הבא ואני יודעת ששם קודם כל יותר טוב להם, קרובים לבורא עולם, ויש אין ספור הוכחות לעולם הבא

שואל השאלה:
סופסוף אחת שבדעתי!

יכול להיות שזה באמת סופה, עצוב לחשוב על זו אבל אולי זו המציאות...

שואל השאלה:
אז אני שנייה שואל שאלה עקיפה.. מהי התכלית בעולם הזה לדעתכם?

כשבנאדם במוות קליני המוח שלו משתבש והוא לא בהכרה מלאה, או במילים אחרות הוא רואה מה שהוא רוצה לראות ולא מה שבאמת קורה. אי אפשר להחשיב דמיונות של אנשים כהוכחה.

א. למה צריך מהות ממשית? לדעתי לחיות את החיים ולהשאיר זיכרונות ממך לאנשים זו היא מהות החיים.
ב. למה שהמחשבה שיש חיים לאחר המוות תשמח אותי? אתה כל היום חושב מה יקרה לאחר שתמות? כי אם כן תטפל בזה.

אתה יוצא מנקודת הנחה שכולנו מסכימים שיש תכלית וצריכה להיות תכלית ואז אתה שואל מהי התכלית
אבל זה טעות.
מי אמר שיש תכלית? שצריך להיות תכלית? אולי פשוט אין שום תכלית בעולם הזה...

אתה שואל מה התכלית בטענה שהתשובה שלנו תוכיח את הפואנטה שלך, אבל גם אם מישהו יגיד לך שהוא לא יודע מה התכלית או שלדעתו אין- זה לא אומר שצריך למלא את הריק הזה ואת השאלה הזו בטיעון שלך. לפעמים לא נקבל תשובות לשאלות וזה בסדר, צריך גם להשלים עם זה ולא לנסות לחפש ב"כוח" תשובות.. בטח שלא כשמדובר במשהו כלכך מופשט שאין יכולת להוכיח או לבסס אותו

מה זה תכלית? מה זה משמעות?
אם תלך ותשאל אנשים יענו תשובות שונות. כי יש להם משמעות שונה. ולא בגלל שהחיים שלהם שונים ולא בגלל שההשפעה ומה שהם ישאירו אחריהם שונה. בגלל שהם אנשים שונים שרואים את העולם בצורה שונה. והמשמעות היא אינדיבידואלית לכל אחד ואחד מאיתנו. אתה יכול ללכת ולחפש איזשהי אמת אחת גדולה נסתרת. אבל אני לא מאמינה שהיא שם. אני כן מאמינה שיש דברים שאי אפשר להסביר במילים או אפילו להגדיר כי הם הכל וכלום כשהם נמצאים בכל מקום. אני לא חושבת שיש חיים לאחר המוות אבל גם לא שינה אין סופית. יותר כמו התמזגות מחודשת לתוך ההכל שמקיף אותנו. יש במוות אלמנט מפחיד, חוסר הידיעה וחוסר ההבנה שלנו גורר אחריו חרדה אבל לטעמי אנחנו נעים בין חיים ומוות כמו בין חופש מסוג אחד לחופש מסוג שונה לחלוטין. חופש שלא ידענו שקיים כי מעולם לא חווינו. בחיים התמותיים שלנו אנחנו תמיד במירוץ לחפש אחר משהו לפני שיאזל הזמן ואנחנו אף פעם לא באמת שלווים. אין לנו את הנצח להתבוננות. אני לא יודעת מה קורה אחרי שמתים אבל אני לא מאמינה שאפשר לפשט את זה לגן עדן וגהנום.

שואל השאלה:
טוף אני עונה.
^^^^^ זה נכון אבל.. מתועדים המון מקרים שמבוססים על תבנית מסוימת (אור גדול, מנהרה ואז הם רואים את היקרים להם...) צירוף מקרים? לא נראה לי..
^^^^ מהה?? אז אתה בעצם רוצה שיזכרו אותך בעולם הזה, זו משמעות החיים פה? זיכרון? ושנייה אחי אתה לא מבין.. אני לא חושב מה יקרה לאחר המוות כל הזמן.. כאשר יש לי יקר שנפטר.. אז אני מבין שהוא במקום יותר טוב כרגע. שנייה בעצם, מה הכוונה במשפט: "הוא במקום יותר טוב כרגע" ? גם האתיאסטים אומרים את זה.. הקבר הוא יותר טוב? ממ לא חושב.
^^^ אז העולם הזה הוא ללא תכלית? אתה עוד אחד בגלגל ההיסטוריה שנולד, חי 80 שנה ו.. נפטר? מה עוד? איך אתה יכול לספק את עצמך בשביל שתצליח להגיד שאני סיימתי את החיים שלי... התשובה שאין תכלית לא ממש הגיונית כי חייבת להיות מטרה שנולדנו בעולם הזה.
^^ אבל חיים בלי תכלית זה כמו אדם שמטייל ברחוב בלי שום סיבה.. הוא פשוט הולך וחוזר.. בלי סיבה. חייבת להיות תכלית מסוימת שאותה אנחנו עדיין לא יודעים...
^ אבל אז אנחנו כמו כלב שמנסה לתפוס את הזנב של עצמו.. מסתובבים בלי להגיע לתוצאה. וגם אני לא אומר שזה עובדתי מוכח שיש משהו מעבר לעולם הזה, אבל אני אומר שכן.. אם אתה מתאבל על מישהו נוהגים להגיד: " הוא במקום טוב יותר עכשיו.." למה? איזה מקום טוב יותר? בור?
שמעו אני ממש אוהב להתווכח איתכם, אתם הקהילה האיכותית של סטיפס :)

^רגע, מה עם המקרים שמצוידים על אותה תבנית כמו ישו? זה גם במקרה?

תסלח לי אבל אתה לא מדבר בהיגיון.
בהחלט יכול להיות שאני עוד אחד בגלגל ההיסטוריה שנולד, חי 80 שנה ומת. מי אמר שיש עוד???
אם אתה רוצה לספק את עצמך בשביל שתצליח להגיד שאתה סיימת את החיים שלך אז תאמין במה שאתה רוצה
אבל זה אינטרס והנאה שלך, זה לא שיקול נקי
אבל אתה חייב ומוכרח להבין שיש אנשים שלא נותנים לשיקולים זרים ולאינטרסים שלהם להשפיע על ראיית המציאות שלהם
אם לדעת אנשים מסוימים אף אחד לא ברא את העולם אז ברור שאין מטרה, כמה שזה עצוב ומדכא, אין מה לעשות, אי אפשר להתאים את המציאות לעצמך כי זה נוח לך

כשאומרים שבנאדם נמצא במקום טוב יותר כרגע, מתכוונים שהוא לא נושא עליו את עול החיים, לא בהכרח גן עדן.
וכן, מבחינתי מהות החיים היא לעשות לשומר, לילד הקטן ברחוב או אפילו לאיש הנחמד באוטובוס את היום.
אני חושב שהרגשה טובה ומספקת הרבה יותר הכרחית מכל גן עדן כלשהו.
יותר מכך, אני חושב שהמחשבה על גן עדן אנוכית וגורמת לנו לעשות מעשים טובים רק בכדי לקבל תמורה.