4 תשובות
תפני ליועצת בבית הספר.
וואו אני ממש מצטערת לשמוע, אם ההורים שלך עדיין אלימים כלפייך פיזית או מילולית את חייבת במיידי לפנות למישהו מבוגר, אני לא חושבת שיעזור לך כלכך לספר לחברים שלך כי אתם בסהכ בכיתה ז לא בקטע של זלזול חס וחלילה אבל אין להם ממש דרך לעזור לך לעומת זאת למישהו מבוגר כמו יועצת בית הספר/אמא של חברה או משהו בסגנון יש הרבה יותר אופציות
אפילו רווחה תעזור
אני בוחרת לכתוב את זה דווקא פה ולא פרטי אפילו שאני בדילאי כי אני חושבת שזה משהו שקיים ושראוי ונכון להתייחסות. כדי שזה יוכל לעזור לעוד..
קודם כול להבין מהיכן נובעת ההתנהגות שלך זה כבר בעל משקל ומשמעות גדולה.
לכן אחלק את זה.
יש הבדלך בינך, בין מי שאת, האופי והאישיות לבין ההתנהגות שלך.
לרוב האדם מתנהג לפי מה שראה. ככה התינוק מדבר דווקא בשפה המושמעת בבית ולא בשפה חיצונית.
למה אני מחלקת בינך לבין ההתנהגות שלך?
כי זו פשוט השפה שלמדת לדבר בה.
השפה שדרכה לימדו אותך להביע את עצמך זאת האלימות.
לכן זו השפה שאת משתמשת בה אבל זה לא אומרת שאת כשלעצמך אלימה. זה לא אומר שהנטיה הפנימית שלך היא אלימות.
הייתי בסיטואציה דומה.. יש לי תמונה בראש שממש הולכת איתי מתחילת היסודי, חברה בצורה מאוד בוגרת (כנראה שאמא שלה יעצה לה) ולא הגיונית אפילו, פשוט אמרה לי בפנים יום אחד שאהיה יותר עדינה כי היא רוצה להיות חברה שלי אבל אני פוגעת בה וזה לא נעים לה.
כשהיא אמרה לי את זה הייתי בשוק כי 1)אני לא ראיתי בהתנהגות שלי משהו יוצא דופן.. הרי אנחנו פשוט מדברים את השפה שלימדו אותנו בה 2)הייתי בשוק מהישירות ומזה שפגעתי בה-הדבר האחרון שרציתי כמובן.
נשארנו חברות עוד הרבה שנים אחר כך והתמונה הזו היא כמו מצפן פנימי שלי.. מאז למדתי להסתכל על הסביבה וללמד את עצמי שפה חדשה. לראות סוגי התנהגויות ולבחון מה נכון יותר ומה אני רוצה לאמץ. להקשיב לעצמי ולראות איך אני מרגישה עם הדברים.
היום השפה שלי רחוקה מלהיות אלימה בין בפיזיות ובין בדיבור.
למדתי לעשות הפרדה בין הדברים שאני רואה וסופגת לבין הדברים שאני רוצה לעצמי, לאמץ, להיות, לקיים. עד למצב של התרחקות מתגובות ואנשים מסוימים מתוך בחירה של איזה דברים אני רוצה לספוג ואילו לא וכן להיפך התקרחות ולאנשים עם תכונות טובות.
אז אני ממש מצטערת על אמא שלך.. על מי שהיא, על איך שזה משפיע על הקשרים במשפחה שלך, על מה שאת נאלצת לסבול, על הכאב שלך תרתי, על הדרך בה זה מתגלגל ופוגע בך הרבה מעבר למכה או הקללה הרגעית, על החוסר באמא ועל הבדידות הצרובה שיש במקום הזה.
הלוואי שהעולם יצליח יום אחד להגיד למקום טוב יותר, מלא אהבה ועם אפס ילדים שחווים דברים כאלה.
סיפרתי את כל זה כדי להראות שאפשר להשתנות.
את יכולה להשתפר ולהיות טובה יותר. האלימות לא חייב להיקשר אליך כל חייך. זה יקח קצת זמן והרבה עבודה על המידות שלך. זה לא יהיה פשוט וידרוש ממך מודעות עצמית כל הזמן והנמכת הגאווה אבל זה שווה את לגמרי.
את הרבה יותר מזה. כל כך הרבה יותר! רואים את זה בשאלה הזו.
אישית לקחת לי הרבה זמן להצליח לספר מה הרגשתי למישהו וגם זה היה אחרי קשר כנה ועמוק של כמה שנים אבל אחרי הפעם הראשונה שסיפרתי.. זה נעשה פשוט יותר.
אז בעיני לא צריך למהר לספר.. הכול תלוי באיך שאת מרגישה אם את מרגישה שזה דבר שחונק אותך ואת חייבת להוציא אותו אז תעשי את זה, תספרי. אם זה לא מבעבע אלא פשוט מרגיש בודד אז תני לדברים להתבשל בך, שתרגישי בנוח.
תבחרי אדם שאת סומכת עליו כמה שיותר, שחשוב לך, שמכיל אותך, שיודע להקשיב ולא רכלן ותשתפי אותו.
לאנשים קשה להישאר אדישים כשנפתחים בפניהם.
כשתשתפי זה בסדר שהקול שלך ירעד, זה בסדר להיות קצת חלשה וזה הכי מובן שתרצי שלא יתנו לך יחס מיוחד לכן את גם ממש יכולה לומר איך את רוצה שהתייחסו לזה.
תעשי את זה כדי לרוקן את עצמך, ולא כדי לפגוע בה ואז הדברים ילכו למקום טוב:)
אז אהובה מחזקת אותך ממש!
ושולחת לך חיבוק חם.
תמיד(!!) מוזמנת לשלוח הודעה אם תרצי:)
קודם כול להבין מהיכן נובעת ההתנהגות שלך זה כבר בעל משקל ומשמעות גדולה.
לכן אחלק את זה.
יש הבדלך בינך, בין מי שאת, האופי והאישיות לבין ההתנהגות שלך.
לרוב האדם מתנהג לפי מה שראה. ככה התינוק מדבר דווקא בשפה המושמעת בבית ולא בשפה חיצונית.
למה אני מחלקת בינך לבין ההתנהגות שלך?
כי זו פשוט השפה שלמדת לדבר בה.
השפה שדרכה לימדו אותך להביע את עצמך זאת האלימות.
לכן זו השפה שאת משתמשת בה אבל זה לא אומרת שאת כשלעצמך אלימה. זה לא אומר שהנטיה הפנימית שלך היא אלימות.
הייתי בסיטואציה דומה.. יש לי תמונה בראש שממש הולכת איתי מתחילת היסודי, חברה בצורה מאוד בוגרת (כנראה שאמא שלה יעצה לה) ולא הגיונית אפילו, פשוט אמרה לי בפנים יום אחד שאהיה יותר עדינה כי היא רוצה להיות חברה שלי אבל אני פוגעת בה וזה לא נעים לה.
כשהיא אמרה לי את זה הייתי בשוק כי 1)אני לא ראיתי בהתנהגות שלי משהו יוצא דופן.. הרי אנחנו פשוט מדברים את השפה שלימדו אותנו בה 2)הייתי בשוק מהישירות ומזה שפגעתי בה-הדבר האחרון שרציתי כמובן.
נשארנו חברות עוד הרבה שנים אחר כך והתמונה הזו היא כמו מצפן פנימי שלי.. מאז למדתי להסתכל על הסביבה וללמד את עצמי שפה חדשה. לראות סוגי התנהגויות ולבחון מה נכון יותר ומה אני רוצה לאמץ. להקשיב לעצמי ולראות איך אני מרגישה עם הדברים.
היום השפה שלי רחוקה מלהיות אלימה בין בפיזיות ובין בדיבור.
למדתי לעשות הפרדה בין הדברים שאני רואה וסופגת לבין הדברים שאני רוצה לעצמי, לאמץ, להיות, לקיים. עד למצב של התרחקות מתגובות ואנשים מסוימים מתוך בחירה של איזה דברים אני רוצה לספוג ואילו לא וכן להיפך התקרחות ולאנשים עם תכונות טובות.
אז אני ממש מצטערת על אמא שלך.. על מי שהיא, על איך שזה משפיע על הקשרים במשפחה שלך, על מה שאת נאלצת לסבול, על הכאב שלך תרתי, על הדרך בה זה מתגלגל ופוגע בך הרבה מעבר למכה או הקללה הרגעית, על החוסר באמא ועל הבדידות הצרובה שיש במקום הזה.
הלוואי שהעולם יצליח יום אחד להגיד למקום טוב יותר, מלא אהבה ועם אפס ילדים שחווים דברים כאלה.
סיפרתי את כל זה כדי להראות שאפשר להשתנות.
את יכולה להשתפר ולהיות טובה יותר. האלימות לא חייב להיקשר אליך כל חייך. זה יקח קצת זמן והרבה עבודה על המידות שלך. זה לא יהיה פשוט וידרוש ממך מודעות עצמית כל הזמן והנמכת הגאווה אבל זה שווה את לגמרי.
את הרבה יותר מזה. כל כך הרבה יותר! רואים את זה בשאלה הזו.
אישית לקחת לי הרבה זמן להצליח לספר מה הרגשתי למישהו וגם זה היה אחרי קשר כנה ועמוק של כמה שנים אבל אחרי הפעם הראשונה שסיפרתי.. זה נעשה פשוט יותר.
אז בעיני לא צריך למהר לספר.. הכול תלוי באיך שאת מרגישה אם את מרגישה שזה דבר שחונק אותך ואת חייבת להוציא אותו אז תעשי את זה, תספרי. אם זה לא מבעבע אלא פשוט מרגיש בודד אז תני לדברים להתבשל בך, שתרגישי בנוח.
תבחרי אדם שאת סומכת עליו כמה שיותר, שחשוב לך, שמכיל אותך, שיודע להקשיב ולא רכלן ותשתפי אותו.
לאנשים קשה להישאר אדישים כשנפתחים בפניהם.
כשתשתפי זה בסדר שהקול שלך ירעד, זה בסדר להיות קצת חלשה וזה הכי מובן שתרצי שלא יתנו לך יחס מיוחד לכן את גם ממש יכולה לומר איך את רוצה שהתייחסו לזה.
תעשי את זה כדי לרוקן את עצמך, ולא כדי לפגוע בה ואז הדברים ילכו למקום טוב:)
אז אהובה מחזקת אותך ממש!
ושולחת לך חיבוק חם.
תמיד(!!) מוזמנת לשלוח הודעה אם תרצי:)
באותו הנושא: