אני ממש מרגישה כאלו דקרו לי את הלב מטראומה בילדות

שהייתי ביסודי היה עליי כמעט חרם למשך 3 שנים, אני לא אשכח איך כל הכיתה שיחקה אמת או חובה ושרציתי להצטרף *כל* הילדים התחילו להגיד לי שאף אחד לא רוצה אותי פה ושאני טעות מכאן, אני זוכרת שבהתחלה ניסיתי לריב איתם ולצאת חזקה אבל אז נשברתי ברגע אחד
שעליתי לחטיבה היו לי מלא חברות בכיתה ז עד שכולם התחילו להראות את הפרצוף האמיתי בכיתה ח ונשארתי עם 5 חברות, שהתחילה הקורונה הכל השתבש וחזרתי אחרי הקורונה עם חברה אחת אמיתית ועוד איזה 3 לא אמיתיות והחברה הכי טובה שלי של 6 שנים ניקתקתי איתה קשר החברה שניתקתי איתה קשר "בנתה" לעצמה חבורה עם עוד 2 בנות, אחת מהן הייתה חברה ממש ממש טובה שלי בכיתה ז ומכיתה ח התחלנו ממש להתרחק ואני לא בטוחה מאיזה סיבות בכלל והשנייה היינו בסדר אבל לא חברות אף פעם, השלוש בנות האלו נפגשו עם החברה הכי טובה שלי והן התחילו לדבר על התיכון ועל עם מי הייתם רוצים לעלות לתיכון, שהן הגיעו לשם שלי 2 הבנות אמרו שהן לא היו רוצות לעלות איתי לתיכון (לא החברה הכי טובה שלי שניתקתי איתה קשר) והחברה שהתרחקתי ממנה בכיתה ח אמרה שאני צועקתחברה הכי טובה שלי אמרה לי שזה מה שקרה היוםאני מרגישה שכולם שונאים אותי בכיתה משום מהאחרי היסודי אני תמיד ארגיש שכולם שונאים אותיהשאלה שלי היא האם שעליתם לתיכון נתקעתם עם ילדים שאתם שנאתם מהחטיבה? אם כן איך התמודדתם עם זה? כדאי לי לנסות לחזור לקשר עם החברה הכי טובה שלי לשעבר למרות שהיא פגעה בי ברמות שאני לא יכולה להסביר? (רוב הסיכויים שהיא תהיה איתי ביחד בתיכון אל תשאלו למה)