4 תשובות
תתעסקי בעצמך. גם לי זה הפריע ועיצבן אבל מה אפכת לי זה רק לרעתן.
מבינה שהם דופקים את עצמם. ואני רואה את זה קורה מול העיניים, אפילו רק שנה אחרי שסיימתי בגרויות
זה בסוף החיים שלהם
בואי תשמעי סיפור
כל הילדים מכיתה א נכנסים לרכבת שיש בה 12 תחנות יש כאלה שבוחרים לעבוד קשה ולעבוד על יהלומים
ויש כאלה שמחליטים *רק* לשבת לאכול ולדבר עם חברים
בסוף ה12 התחנות(שנות לימוד בעצם)
האלה שעבדו קשה יוצאים עם יהלומים ומסודרים בהמשך החיים
האלה שלא עבדו נתקעים בלי כלום ומתאכזבים שפיספסו את הרכבת
חברים שלך לא ידעו החומר את כן.
זה ידפוק אותם בעתיד אהובה מקווה שהבנת :))
בואי תשמעי סיפור
כל הילדים מכיתה א נכנסים לרכבת שיש בה 12 תחנות יש כאלה שבוחרים לעבוד קשה ולעבוד על יהלומים
ויש כאלה שמחליטים *רק* לשבת לאכול ולדבר עם חברים
בסוף ה12 התחנות(שנות לימוד בעצם)
האלה שעבדו קשה יוצאים עם יהלומים ומסודרים בהמשך החיים
האלה שלא עבדו נתקעים בלי כלום ומתאכזבים שפיספסו את הרכבת
חברים שלך לא ידעו החומר את כן.
זה ידפוק אותם בעתיד אהובה מקווה שהבנת :))
תקשיבי הייתי באותה סירה איתך היו מעתיקים ממני והיה לנו בגרות לא מזמן ובזמן שאני יצאתי מאושרת שהלך לי מצויין לאחר כל הלמידה וההשקעה שלי צפיתי בהן בוכות ומלוננות על איך זה ייתכן אבל הכי חשוב תביני שבסופו של דבר את זו שתחייכי בזמן שהם דומעים ועצובים
באותו הנושא: