8 תשובות
תקשיבי אני בנתיים חס וחלילה טםו טפו עוד לא עברתי את זה אבל אני מבין אותך זה קשה וזה כואב הכלבה שלי כרגע איתי 17 שנה בערך איתי פחות או יותר וכשהיום יגיע זה יהיה קשה לי מאוד לעכל כי טכנית בזכותה עשיתי המון דברים בתור ילד קטן וגם טכנית גדלנו ביחד היא רטנה ממני בדנה בגיל בן אדם
והקרבה לחיות זה קשה לעבור מוות
והקרבה לחיות זה קשה לעבור מוות
כמובן שאם רת רוצה לפרוק תמיד יכולה:)
וכמובן שאת תמחד יכולה להיזכר ברגעים היפים ולבכות זה טוב זה משחרר
וכמובן שאת תמחד יכולה להיזכר ברגעים היפים ולבכות זה טוב זה משחרר
שואל השאלה:
מרוב שהקשר עם אבא שלי ושל הכלב היה חזק אבא שלי נכנס לדיכאון וקשה לי מאוד לראות אותו בוכה לידי ובסופו של דבר להיות זאת שמרימה אותו כי את עצמי אני בקושי מסוגלת.. לראות אותו בוכה זה מה שהכי קשה לי בסיפור
מרוב שהקשר עם אבא שלי ושל הכלב היה חזק אבא שלי נכנס לדיכאון וקשה לי מאוד לראות אותו בוכה לידי ובסופו של דבר להיות זאת שמרימה אותו כי את עצמי אני בקושי מסוגלת.. לראות אותו בוכה זה מה שהכי קשה לי בסיפור
אוי מצטער לשמוע חשבתם על לאמץ עוד כלב?
כמובן שזה אף פעם לא יחליף את הקודם אבל יש המון כלבים ואם זה מה שיעזוא אני ממליץ
כמובן שזה אף פעם לא יחליף את הקודם אבל יש המון כלבים ואם זה מה שיעזוא אני ממליץ
וואי אני כל כך מבינה אותך, הכלב שלי נפטר בקיץ ביום הולדת שלי ממש כאילו שעה לפני החגיגת יום הולדת המיתו אותו כי הוא ממש סבל.
ופשוט הרגשתי פח, כאילו ממש כיביתי את הנרות של העוגה נעלתי את עצמי בחדר ובכיתי את חיי.
יום למחרת התנהגתי כאילו כלום כאילו לא כואב לי כי זה משהו שאני מאוד טובה בו, התחלתי לחפש ישר כלב לאמץ כי לא יכולתי לראות את המקום בו הוא ישן ריק יותר, והייתי צריכה משהו שימלא את החלל שנוצר.
כל המשפחה שלי כמובן שפטה אותי על ההחלטה שלא חיכיתי וכבר התקדמתי הלאה והאם גם כשהם ימותו אני פשוט אחליף אותם, אבל זו באמת הדרך שלי להמשיך הלאה.
אני קיבלתי את הכלב כשהייתי בת 3, איבדתי אותו השנה ביום הולדת 16, הוא איתי מאז שאני זוכרת את עצמי, ברור שכאב לי.
אבל אני לא יכולתי להיות תקועה כי זה רק הכאיב לי יותר, ואני זוכרת איך החיפוש לכלב חדש היה כל כך חשוב לי כי הייתי צריכה שהוא יעמוד ברף שהכלב שלי הציב, וזה היה קשה כי כל כלב הוא פשוט היה שונה מהכלב שלי שנפטר, וזה פשוט ריסק אותי.
בסופו של דבר הבנתי שאם אני אחפש כמו... אני לא אמצא לעולם, וחיפשתי פשוט כלב שצריך בית, לבסוף אימצנו כלב שבוע לאחר שהכלב שלי נפטר, כי באמת הייתי צריכה להמשיך הלאה.
אני עד היום לא שוכחת את הכלב שלי (טוב לא עבר אפילו שנה מאז), אבל באמת מוות פגש אותי הרבה השנה, הרבה אנשים מתו לי ביניהם גם סבתא שלי ז"ל...
וזה באמת השנה הראשונה שספגתי ככה מוות אחד אחרי השני מה שנקרא, אני לא מראה את זה, אבל אני מתמודדת עם זה בדרך שלי.
אני מאמינה בתחליף שיעזור לשכוח, כמובן שלסבתא שלי אין תחליף, אבל היא לא הייתה רוצה שאשאר תקועה וגם הכלב שלי לא היה רוצה שאשאר תקועה, יש להמשיך עם החיים שלנו למרות המוות של יקרינו. תמצאי חיה אחרת לאהוב, תמצאי אדם חדש להיאחז בו, תמצאי את הדרך להמשיך הלאה כי המתים לא יחזרו, האנשים שבחיים זקוקים לאהבה שאנחנו יכולים לתת אם לא נשמור אותה לאנשים שלא יכולים לצערנו לקבל אותה.
ופשוט הרגשתי פח, כאילו ממש כיביתי את הנרות של העוגה נעלתי את עצמי בחדר ובכיתי את חיי.
יום למחרת התנהגתי כאילו כלום כאילו לא כואב לי כי זה משהו שאני מאוד טובה בו, התחלתי לחפש ישר כלב לאמץ כי לא יכולתי לראות את המקום בו הוא ישן ריק יותר, והייתי צריכה משהו שימלא את החלל שנוצר.
כל המשפחה שלי כמובן שפטה אותי על ההחלטה שלא חיכיתי וכבר התקדמתי הלאה והאם גם כשהם ימותו אני פשוט אחליף אותם, אבל זו באמת הדרך שלי להמשיך הלאה.
אני קיבלתי את הכלב כשהייתי בת 3, איבדתי אותו השנה ביום הולדת 16, הוא איתי מאז שאני זוכרת את עצמי, ברור שכאב לי.
אבל אני לא יכולתי להיות תקועה כי זה רק הכאיב לי יותר, ואני זוכרת איך החיפוש לכלב חדש היה כל כך חשוב לי כי הייתי צריכה שהוא יעמוד ברף שהכלב שלי הציב, וזה היה קשה כי כל כלב הוא פשוט היה שונה מהכלב שלי שנפטר, וזה פשוט ריסק אותי.
בסופו של דבר הבנתי שאם אני אחפש כמו... אני לא אמצא לעולם, וחיפשתי פשוט כלב שצריך בית, לבסוף אימצנו כלב שבוע לאחר שהכלב שלי נפטר, כי באמת הייתי צריכה להמשיך הלאה.
אני עד היום לא שוכחת את הכלב שלי (טוב לא עבר אפילו שנה מאז), אבל באמת מוות פגש אותי הרבה השנה, הרבה אנשים מתו לי ביניהם גם סבתא שלי ז"ל...
וזה באמת השנה הראשונה שספגתי ככה מוות אחד אחרי השני מה שנקרא, אני לא מראה את זה, אבל אני מתמודדת עם זה בדרך שלי.
אני מאמינה בתחליף שיעזור לשכוח, כמובן שלסבתא שלי אין תחליף, אבל היא לא הייתה רוצה שאשאר תקועה וגם הכלב שלי לא היה רוצה שאשאר תקועה, יש להמשיך עם החיים שלנו למרות המוות של יקרינו. תמצאי חיה אחרת לאהוב, תמצאי אדם חדש להיאחז בו, תמצאי את הדרך להמשיך הלאה כי המתים לא יחזרו, האנשים שבחיים זקוקים לאהבה שאנחנו יכולים לתת אם לא נשמור אותה לאנשים שלא יכולים לצערנו לקבל אותה.
דבר ראשון אני כל כך מצטערת שזה קרה!. אני בוכה כשאני קוראת את מה שכתבת. לי ביינתים זה לא קרה טפו טפו טפו
אבל יש לי שתי כלבות אחת בת שנתיים והשנייה בת 17 שנים ואני פשוט לא יכולה לחשוב אפילו על הרגע הזה.
כל הזמן שאני רק שומעת על מקרים כאלה זה גורם לי לבכות ולחשוב עוד יותר על הכלבות שלי.
את לא מבינה כמה שאני מצטערת שזה קרה לך. זה הדבר הכי רע שיכול לקרות בחיים.
אם חס וחלילה טפו טפו זה יקרה לי, אני לא אפסיק לבכות גם חצי שנה. חיות מחמד זה הדבר הכי מדהים בעולם. בעיקר כלבים.
אני אספר מקרה אחד:
אז יש לי בעיקרון שני אחים מאבא שלי ואח אחד מאמא שלי (סיפור ארוך לגבי המשפחה, ולא ההורים שלי לא התגרשו)
בקיצור, אחים שלי מצד אבא, הייתה להם כלבה שהם לקחו אותה ממקום שהתעללו בה מול העיניים שלהם, והיא הייתה ממש מבוגרת, הייתה לה גם דלקת בעין מלא זמן.. בקיצור, אני כל הזמן באתי לבית של אחים שלי מצד אבא (הם לא גרים איתי האחים) ותמיד הייתי עם הכלבה הזאת, קראו לה דבש, היא הייתה בלונדינית כזאת יפה..
כל פעם שבאתי לפגוש אותה שם, היא זכרה אותי. בגלל שהיא עברה התעללות לפני כמו שאמרתי, היא תמיד אהבה שהיו קרובים אליה ומלטפים אותה הרבה, אז תמיד הייתי איתה.
שבוע לפני שהיא נפטרה גם מבעיות בלב אני חושבת, הייתי איתה בבית של אחים שלי והצטלמתי איתה מלא כי היא הייתה ממש חמודה שם, תמיד היא הייתה לידי אז עשיתי איתה תמונות..
ושבוע אחרי הודיעו לי שהיא נפטרה בבית חולים, היא הייתה מאוד מבוגרת אז היא לא שרדה שם.
התמונות איתה והסרטונים איתה עדיין אצלי.
אני פשוט הייתי בהלם אחרי ששמעתי לגבי המוות שלה.
בנוגע למקרה שלך, שוב, אני כל כך, פשוט כל כך מצטערת לשמוע. את באמת יותר ממוזמנת לפרוק את הכל.
(ומצטערת אם כתבתי הרבה..)
אבל יש לי שתי כלבות אחת בת שנתיים והשנייה בת 17 שנים ואני פשוט לא יכולה לחשוב אפילו על הרגע הזה.
כל הזמן שאני רק שומעת על מקרים כאלה זה גורם לי לבכות ולחשוב עוד יותר על הכלבות שלי.
את לא מבינה כמה שאני מצטערת שזה קרה לך. זה הדבר הכי רע שיכול לקרות בחיים.
אם חס וחלילה טפו טפו זה יקרה לי, אני לא אפסיק לבכות גם חצי שנה. חיות מחמד זה הדבר הכי מדהים בעולם. בעיקר כלבים.
אני אספר מקרה אחד:
אז יש לי בעיקרון שני אחים מאבא שלי ואח אחד מאמא שלי (סיפור ארוך לגבי המשפחה, ולא ההורים שלי לא התגרשו)
בקיצור, אחים שלי מצד אבא, הייתה להם כלבה שהם לקחו אותה ממקום שהתעללו בה מול העיניים שלהם, והיא הייתה ממש מבוגרת, הייתה לה גם דלקת בעין מלא זמן.. בקיצור, אני כל הזמן באתי לבית של אחים שלי מצד אבא (הם לא גרים איתי האחים) ותמיד הייתי עם הכלבה הזאת, קראו לה דבש, היא הייתה בלונדינית כזאת יפה..
כל פעם שבאתי לפגוש אותה שם, היא זכרה אותי. בגלל שהיא עברה התעללות לפני כמו שאמרתי, היא תמיד אהבה שהיו קרובים אליה ומלטפים אותה הרבה, אז תמיד הייתי איתה.
שבוע לפני שהיא נפטרה גם מבעיות בלב אני חושבת, הייתי איתה בבית של אחים שלי והצטלמתי איתה מלא כי היא הייתה ממש חמודה שם, תמיד היא הייתה לידי אז עשיתי איתה תמונות..
ושבוע אחרי הודיעו לי שהיא נפטרה בבית חולים, היא הייתה מאוד מבוגרת אז היא לא שרדה שם.
התמונות איתה והסרטונים איתה עדיין אצלי.
אני פשוט הייתי בהלם אחרי ששמעתי לגבי המוות שלה.
בנוגע למקרה שלך, שוב, אני כל כך, פשוט כל כך מצטערת לשמוע. את באמת יותר ממוזמנת לפרוק את הכל.
(ומצטערת אם כתבתי הרבה..)
משתתפת בצערך, אין שום דבר לעשות חוץ מלנסות להעסיק את עצמך בדברים אחרים
הכלב שלי גם מת :( ב9.5
באותו הנושא: