אם אני מעירה לבן אדם שיורד על תלמיד חכם והןא ממשיך אז להפסיק להגיב על זה? כי אני יודעת שחייב להעיר על זה

למה התלמיד החכם לא יורד עליו?

שואל השאלה:
איזה שאלה מפגרת תהיה בריא
מישהו אחר?
זה לא ילד כמו שאתה חושב תבדוק בגוגל פירוש

מה לא ילד כמו שאתה חושב? השאלה המפגרת פה היא שלך לא שלי
מי שנותן לאנשים אחרים לרדת עליו הזוי

^"הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים"
יהי רצון שנזכה כולנו לא להשיב כשמבזים אותנו ולקיים את הפסוק "תולה ארץ על בלימה"

לגבי השאלה - מה שblack angel כתבה.

שואל השאלה:
לא הבנתי כלום. אפשר במילים?
תעשו לי סדר
צריך להעיר למי שיורד על תלמיד חכם , נכון? מי שלא מעיר קורה לו משהו? (קראתי בספר אחד שכן אבל אני רוצה לשמוע את דעתכם)
דבר שני, אם הערתי, והוא ממשיך, אז להפסיק להגיב לו? הערה אחת היא בסדר?

כתוב בספר "חפץ חיים" (הלכות לשון הרע, כלל ו, סעיף ה, בבאר מים חיים, סעיף קטן ט) שיש להימנע מתוכחה (במקרה לש בזיון תלמיד חכמה) רק במקרה שכאשר יגנו על כבודו - זה יגרום להם לבזות עוד יותר, ולכן זה בכלל " אל יספר אדם בשבחו של חבירו שמתוך שבחו בא לגנותו", אבל אם זה לא יגרום להם לגנו תעוד יותר, אאל שפשוט לא יקבלו את תוכחתו - עדיין מחויב להוכיכם, והביא ראייה מרבנו יונה ב"שערי תשובה" ( סימן קצז).

אעתיק לך את אותו "באר מים חיים"," ואחר כך את "שערי תשובה".

(ט) שדברי תוכחתו וכו'. דאי היה מועיל הוכחה בודאי מחויב להוכיחם, ואם אינו מוכיחם נתפס בעונם כדאמרינן בשבת (נ"ה ע"א) ובכמה דוכתי ודע דכאן איירינן שהוא משער לפי אנשי החבורה שאם יוכיחם עבור הדברי גנות שמגנים את חבריהם לא די שלא יהיה שום תיקון עוד יהיה קלקול מזה, שבגובה אפם יגנו אותו עוד יותר מחמת זה, שבאופן זה בודאי אסור להוכיחם כי הוא בכלל אל יספר אדם בשבחו של חבירו שמתוך שבחו וכו' והכא נמי כיון שמתוך שהוא מזרזם שלא לגנותו הם מגנים אותו יותר בוודאי אסור להוכיחם, דאי לאו הכי אלא שלא יועיל ולא יזיק בהוכחה, בוודאי אין לו למנוע מהוכחה כמו שכתב רבינו יונה במאמר קצ"ז וז"ל איש אשר ישמע את דברי בני אדם מדברים לשון הרע או כי ישמע כל פה דובר נבלה או כי יושב בסוד משחקים בוזי תורה ומצות ויודע כי הם סרבנים וסלונים ואם יוכיחם לא יקשיבו אל דבריו על כן ישים יד על פה, גם זה יענש כי לא יענה כסילים באולתם פן יאמרו כי הוא כמו הם וכי הודה אל דבריהם, אף כי יתחייב לענות ולגעור בהם לתת גודל לתורה ולמצות אשר בזו לעגו להם וקנאה לכבוד נקי וצדיק אשר ישיחו בו, וזה אחד מן הדברים אשר יתחייב האדם לעזוב בעבורם חברת הרשעים כי יענש בשמעו את דבריהם הרעים וילאה לענותם וכו' עי"ש. וגם לבד זה מבואר בא"ח (בסי' תר"ח ס"ב בהגה"ה) שעל איסור המפורש בתורה מחוייב להוכיחו בכל גווני ואין אומרין בזה מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, ואם כן הכא נמי בלשון הרע ורכילות דכוותיה, ע"כ כתבנו דהכא איירי שהוא באמת משער שבדברי תוכחתו יפסיד למי שנאמר עליו הדברי גנות על כן יש למנוע עצמו מזה.

"איש אשר ישמע את דברי בני אדם מדברים לשון הרע, או כי ישמע כל פה דובר נבלה, או יושב בסוד משחקים בוזים תורה ומצוות, ויודע כי הם סרבים וסלונים, ואם יוכיחם לא יקשיבו אל דבריו, על כן ישים יד על פה.

גם זה ייענש, כי לא יענה כסילים כאיוולתם, פן יאמרו כי הוא כמו הם וכי הודה על דבריהם, אף כי יתחייב לענות ולגעור בהם, לתת גודל לתורה ולמצוות אשר בזו לעגו להם, ויקנא לכבוד נקי וצדיק אשר ישיחו בו." (שערי תשובה, חלק ג, סימן קצז).