די בטוחה שאני בדיכאון, עצות לעידוד?

קחי עצה, לכי לאבחון במקום לאבחן את עצמך

לכי לאיבחון ..

תחפשי משפטים שנכונים עלייך ורק עלייך. לא כמו "יהיה בסדר" "גם זה יעבור" וכאלה, משהו שמתאר לך מה את מרגישה בדרך טובה.

אפשר רק לשאול למה ממש לא עם פסיכולוג/ית?

תתאבחני במקום לשים על עצמך איבחון מהגוגל

למה שמו לי מינוס?!

תשכחי מהמילה דיכאון לעכשיו, לחשוב על אם יש לך דיכאון או לא רק יכניס אותך יותר עמוק לעצב. דיכאון זה לא בהכרח עצב וחוסר איזון נפשי, הוא יכול להתבטא בעשרות דרכים אחרות ונפוצות יותר מרק עצב. את פשוט עוברת תקופה קשה וזה נורמלי ואת תצליחי לעבור אותה בקלות, הזמן מרפא אותך לאט לאט ובסופו של דבר את רואה שהחיים שלך יפים ומעניינים לגמרי למרות ובזכות כל מה שקרה לך בעבר. אני אישית לא הייתי ממליץ לך להתאבחן לדיכאון. כמו שאמרתי קודם, המחשבה על דיכאון עצמו רק תגרום לך להיכנס יותר עמוק לעצב שלך. תתני לעצמך כמה ימים לבד, תחשבי קצת, תעשי דברים שאת אוהבת ואת תראי איך את תצליחי בכל דבר ותנצחי את העצב שכרגע עובר עליך.

שואל השאלה:
אני ממש לא רוצה איבחון כי זה אומר שאני אצטרך לספר להורים שלי והם בחיים לא יבינו באמת אני מכירה את ההורים שלי אני יודעת^^
אז שאלתי אם יש איזה שהוא משהו לעודד את עצמי...

כולם אומרים שההורים שלהם לא מבינים אותם, זאת תקופה כזאת. גם אני אמרתי את זה לא מעט ואני עדיין אומר את זה עכשיו אבל זה לא נכון, עם כמה שקשה להאמין בזה ההורים שלנו יכולים להבין אותנו יותר מכל אחד אחר.

קשה להתמודד עם זה לבד... ואם זה רציני בסופו של דבר הם ידעו, תאמיני לי שגם ההורים שלי לא מבינים אותי אבל חיבוק לפעמים עוזר :)

התקופה הזאת קשה ותיהיה קשה אין צורך להגיד שקרים אבל יוצאים מזה תמצאי ותפגשי חברים מחוץ לכיתה תצאי לעשות דברים שאת אוהבת שירימו לך את המצב רוח והל מה שעולה לך שיכול לעשות טוב תעשי