פורקת, אם מישהו מזדהה אשמח לדבר (:

אני עוברת תקופה קשה ואני חושבת שאני דפוקה אבל ממש. איך מהילדה האופטימית והאנרגטית הפכתי לילדה השקטה והחרדתית? איך מהילדה הזאת שיצאה כל יום עם חברים הפכתי לילדה הזאת שכל היום מסתגרת בבית? אני באמת לא יודעת. אני חושבת על הכל יותר מידי , אני שופטת את עצמי יותר מידי , בקיצור אני שונאת את מי שהפכתי להיות. ואני ניסיתי לראות את החיים בצורה אחרת , להגיד לעצמי שאני סתם דרמטית, אבל זה באמת לא קל. אפילו הדברים הכי פשוטים נראים לי כל כך קשים עכשיו , לקום בבוקר, לאכול , לצאת עם חברים. קיצר קשה . הכל פשוט יותר מידי. וכן אני פורקת לפה כי מה כבר אפשר לעשות (: