זה נורמאלי שאני דואגת לאחרים יותר מעצמי?

אני כל הזמן חושבת על האחרים אני לא רוצה לפגוע, לא רוצה להגיד לא, לא רוצה ישלמו עלי או יוציאו עלי מלא כסף, אם מישו דואג לי אני כל הזמן אומרת שידאג קודם לעצמו אחר כך לי, אני הולכת להתאבחן לחרדה חברתית, והפסיכולוגית שלי אמרה לי שזה כנראה זה, ואני ממש מרגישה שאם אני יתאבחר יגידו לי שאני מסכנה או שאני רוצה צומי, אבל אני דואגת לאנשים סביבי אני ממש לא רוצה צומי ולא רוצה שיעזרו לי אמא שלי עם מחלה, אבא שלי בלחץ ממש בזמן האחרון מכמה דברים, ובזמן האחרון בגלל שהם גילו כמה דברים הם מתנהגים אלי יותר בקוצי מוצי, מצד אחד ממש עצוב לי שרק עכשיו הם סוג של סמים לב אלי מצד שאני אני רוצה שהם לא ידאגו לי וידאו לעצמם לכן אני נמנעת מלספר להם ולדבר איתם וזה...
זה אומר שאני מוזרה?
זה טוב בכלל?
יש כמה אנשים שאני ממש מרגישה מהם זילזול שאני אומרת לאנשים שקודם ידאגו לעצמם. אני לא יודעת כבר מה טוב ומה לא.