זה אשמתי שאני בולמית? (לא מאובחנת או משהוא)

לא זה לא

שואל השאלה:
אז למה כולם מאשימים אותי?

לא, אני כלכך מצטערת שאת חווה את זה. אני באמת מבינה גם ממקום אישי שלי. את יכולה לדבר איתי בפרטי אם את רוצה, מבטיחה לך שאני אהיה פה להקשיב

אשמת ההורים בדרך כלל למרות שהדגנרטים האלה אוהבים להשליך את זה עלייך הם לגמרי התחילו את זה

לא ממש לא
אגב אני ממש ממליצה לך לנסות לטפל בזה אם עוד לא התחלת
תנסי ללכת לפסיכולוג או משהו כזה
אני מאמינה שהוא יעזור לך

מה אתם רושמים לה לא?
לא רוצה לצאת חסרת רגישות או משהו אבל ברור שכן,את זאת שבחרת להיות בולימית.
באותה מידה יכלת מלכתחילה לא להכינס לזה ולא להתחיל עם זה.
אל תצאו עליי,אתם יודעים שאני צודקת .

תראי.. את יכלת למנוע את זה אבל אני מניחה שזה נוצר בשל תקופה קשה, חוסר ביטחון או משהו אז את לא כ"כ אשמה..
פשוט אל תשקעי לזה יותר מדי תשתדלי לצאת מזה אני בטוחה שאת מהממת ואין צורך שתרעיבי את עצמך ולא כלום ❤

אשמתך היא לא, ולמה מאשימים אותך? כי אנשים לא מסוגלים להתמודד עם זה

^^^את בבירור לא מכירה הפרעות אכילה מקרוב, את לא צודקת בשום צורה שהיא, יש סיבתיות להפרעות נפשיות ותאמיני לי שילדה או נערה מתבגרת לא פתאום חשה צורך לבולמוסים או להקאות זה נסיבתי, וזה בדרך כלל אשמת ההורים תגידי מה שתגידי אבל זה לא נכון

לא זה ממש לא נכון אנונימית. זו לא אשמתה שהחברה פאקינג דפוקה, שכל העולם הזה דפוק שמכתיב לנו איך להיראות ואיך להתאים את עצמינו לחברה הזאת. זאת לא אשמתה. זה העולם הדפוק, המציאות הדפוקה שאנחנו חיים בה. אני אומרת לך שוב, שואלת השאלה - אני פה לכל דבר בפרטי, בבקשה תפני אליי לכל דבר, מבטיחה לך שאני לא אשפוט.

ממש לא
זאת אשמת החברה
זאת ממש לא אשמתך, בחיים אל תאשימי את עצמך!!

לא

אנונימית, את לא צודקת
אני הייתי כזו פעם וזה נורא ולא נכנסתי לזה בכוונה
למה שאני אבחר שתיהיה לי בולמיה?
תלכי לפסיכולוג
ואל תתיחסי למי שאמר לך שאת האשמה

לא אשמת אף אחד (רוב הפעמים.. לפעמים זה באשמת גורם חיצוני) זאת הפרעה נפשית כמו שדיכאון זאת הפרעה נפשית וכמו חרדה וכמו עוד הרבה. זה לא בשליטתך ההפרעה ובטח שלא אשמתך

לפעמים כן, אי אפשר להגיד שלא. אני מכיר מישהי שעשתה את זה כדי להרזות והיא נכנסה לזה ולא יצאה. זה אשמתה ואשמת הביטחון והתפיסה המעוותת שלה. אפשר להאשים חברים שאמרו הערות, הורים שלא חינכו לבנות ביטחון עצמי, מורות שהסתכלו עליה מוזר - אבל איך תמיד אוהבים להגיד? הגוף שלך שייך לעצמך. אז האחריות על הגוף וההחלטות האלה הן גם שלה וכן זו אשמתה. לא יודע אם זה המקרה שלך אבל.

שואל השאלה:
כי מצד אחד אני החלטתי להתחיל עם הדיאטה
(כיאילו ההורים שלי הציעו אבל אני בחרתי בסופו של דבר)
אבל לא חשבתי שזה יגיע לאיך שזה עכשיו
אבל גם אני החלטתי לא לשתף ובגלל זה זה הדרדר עוד יותר

לא?

שואל השאלה:
זה לא ממש אכילת יתר
זה שאני אוכלת בקושי ואז פתאום אני אוכלת הרבה ומקיאה

אה אוקיי אז לא טעיתי, כן אז זה תלוי במצב. למה התחלת עם זה? למה זה קרה בעצם?

אם את מקיאה מתוך רצונך הלא מוטה, זו אשמתך.

לא

ולאנונימית שלא הבינה כנראה איך זו יכולה להיות אשמת ההורים, אז אתן את עצמי כדוגמה..
מאז שאני זוכרת את עצמי ממש מהגן היו לי יחסים מורכבים עם אוכל, כשהיה יום הולדת וכולם רצו לשולחן של החטיפים ולעוגה אני נמנעתי מזה בכל מעודי.
עכשיו, קשה לי להאמין שאני בתור הילדה בת 5 הרזה שהייתי, תושפע מהסביבה, פרסומות או דוגמניות - בשלב הזה האשמה יכולה להוושא על ידי שני גורמים, הסביבה הביתית (הורים) ותודעתי, במקרה שלי זה שילוב של שניהם, גם היה לי ריפלוקס כשהייתי תינוקת אז זה הפן התודעתי, וההורים כמובן תמיד היה מצד אמא שלי שבעצמה הייתה מלאה יחס שלילי לשמנים כשהיא דיברה איתי, בהמשך גם הערות שהיא הייתה אפילו יותר רזה ממני בגילי (הייתי ממש שלד), כל מיני דברים קטנים כאלה שנראים כביכול לא מזיקים שעיצבו לי את הראייה האנורקסית שלי עד היום. ועוד דברים כמו הרצון שיראו אותי, ולשלוט בחיים שלי...

הכל אפשר להאשים את הסביבה, הרי אנחנו מושפעים ממנה.

אני לא מבין אנשים שמאשימים אחרים בזה שיש להם מחלות נפש. מחלות נפש זה לא בחירה. בדיוק כמו שכל מחלה אחרת היא לא בחירה. אתם תאשימו בן אדם עם דלקת במפרקים בזה שיש לו דלקת במפרקים? כי זה בדיוק אותו דבר.
דרך אגב גם אני בולמי.

שאת מה?

לא

לא,זה נפשי,זה לא אשמתך.
זה כמו שיאשימו בן אדם שהוא חולה דיכאון או שזה כמו שיאשימו בן אדם שהוא מפחד מהצבא כי יש לו טראומה,זו ממש לא אשמתך

לא

בטח שאת אשמה, אז מי אדם דודה שלי? מה היא עשתה לך היא אפילו לא מכירה אותך? או שזה הכלב של השכן?

לא תמיד זו תוצאה של בעיה נפשית^^^
זה יכול להיות גם פיתוח הרגלי אכילה לא נכונים כתוצאה מחוסר ביטחון עצמי.

יכול להיות שהיא התחילה כתוצאה מפעולות שלך אבל אין לך מה להאשים את עצמך כרגע או לדאוג לזה. זה רק יעשה את המצב חמור יותר. גלי אמפתיה וחמלה כלפי עצמך, הכל בסדר, תמשיכי להילחם 3>

מר-גליל. בולמיה זאת *הפרעת אכילה*. הפרעות אכילה הן הפרעות נפשיות. בוקר טוב.

זאת ממש חא אשמתך
את יודעת על כמה דברים מאשימים אותי שאני לא קשורה אליהם
תתעלמי

מר-גליל
אם זה פיתוח של הרגלי אכילה לא נכונים אז זה משהוא אחר,זה לא בולמיה,זה הרגלי אכילה לא נכונים(לא צריך להיות גאון כדי להבין את זה) אבל בולמיה זו הפרעת אכילה והפרעות אכילה הן משתיכות להפרעות נפשיות(כמו אנורקסיה לדוגמה) מה שאומר שזו בעיה נפשית,ממליץ לך קצת לקרוא על הנושא.

אל תדברו על דברים כאלה כמו בולימיה בלי להבין על זה משהו באמת, זה משהו שרק בולימים יודעים וגם פסיכולוגית, זו הפרעה נפשית . ולשאלה, לא חושבת שאת אשמה, את עוברת דברים קשים ואת סובלת ממשהו לא פשוט, אמנם בחרת לפגוע בך בדרך הזו אבל היה לך קשה להתמודד עם זה, אולי את צריכה עזרה והתייאשת , אולי יש לך סיבות למרות שזה פוגע בך, בולימיה לא אשמה שלך, פשוט את סובלת ממצב נפשי לא פשוט ואת עוברת תקופות וימים לא ממש קלים. אני פה אתך ואני לא אלך לשום מקום, אני מבינה שאת עוברת דברים לא פשוטים בנפש שלך ובגוף וגם בדימוי עצמי שלך או שיש לך טראומה או דברים כאלה, אם קשה לך לספר זה בסדר. ננסה לחשוב על משהו שיעזור לך קצת להרגיש טוב ובטוחה פה

שואל השאלה:
תודה
אבל אין מצב שאני יצליח לצאת מזה

זה לא אשמת אף אחד, זה הגיוני לגמרי שמחשבות כאלה יכנסו לך למוח ואפילו יותר הגיוני שהן לא יצאו . זאת התמכרות שקשה לשלוט עליה אבל אפשר

אמאל'ה הצורות דיבור פה ממש מזעזעות אני בשוק. אנשים סתמו ת'פה שלכם על דברים שאתם פאקינג לא מבינים מה זה עוזר לכם להשפיל אדם שסובל. יש לה סיבה לזה, יש לה משו שמכיר עליה, למה לגרוע את זה עוד יותר אתם בשיט לא עוזרים בכלום, ואם אתם באים רק כדי לרדת על אנשים אז אולי פשוט תסתמו ותעופו מפה, זה לא מקום לרדת על אנשים, יש פה מלא אנשים ככ אנוכיים ומגעילים שאני בשוק שהם עדיין פה. אני ממש יוצאת מגידרי שאני מדברת ככה, כי אני לא. אני פשוט מזועזעת מהמצב. תנסו להיכנס לנעליים של אנשים אחרים, ורק אז נראה אתכם מדברים, כל פעם לאכול אוכל ואז פשוט להקיא כי אתה לא מסוגל. אה? אתם תעמדו בזה? לא נראלי אז שתקו.

אוקי, ולשואלת השאלה: סורי שאני מדברת בצורה מגעילה אבל אני לא סובלת שעושים לאנשים מה שהיו עושים לי מלא, ובכלל זאת התנהגות מגעילה ביותר.
את ממש לא אשמה ואני בטוחה שיש לך את הסיבות האישיות שלך וזה בסדר אין לך פה אשמה, אני בטוחה שזה קשה לך, ועוד יותר שמאשימים אותך בגלל זה, אין לי הפרעות אכילה אבל יש סביבי אנשים עם, אז אני פחות או יותר יודעת מזה. ואם באלך לדבר לפרוק לספר את יותר ממוזמנת❤

זו מחלה נפשית אז לא

אתם לא יכולים להגיד לה שלהיות בלומית זאת בחירה. היא לא אשמה.
אף אחד לא נולד ואומר "כשאני רוצה להיות גדול אני רוצה להיות בולמי" לא.פשוט לא.
נסיבות החיים הובילו אותה לשם. יכול להיות גם חינוך מוטעה של ההורים איתה כילדה. שקשור לאוכל. יכולות להיות מלא מלא סיבות שגרמו לה להגיע לשם.
היא לא אשמה.

ממש לא

ממש לא! את מלכה לא משנה מה יגידו ואם מעשהו מאשים אותך ואומר שזאת אשמתך אז הוא לא יודע כלום והוא לא מבין כלום מהחיים שלו!❤

את יכולה, אני אתך ואני מאמינה בך, זה בסדר לפעמים אם לא תצליח מיד, לאט לאט, אל תישברי וגם אם כן, זה בסדר, את אנושית