מחשבות של הלילה... ארוך אבל אני צריכה עזרה

אז יש לי חברה שהפכנו להיות חברות ממש טובות במהלך סוף כיתה ז תחילת ח כזה והשנה התרחקנו
זה התחיל ביום הולדת שלי כבר שהרגשתי שהיא עצבנית עליי או משהו ואז החלטנו לעשות 2 עבודות ביחד
בעבודה הראשונה נפגשנו והיה לנו חלק אחרון לסיים שאמרתי שאני אעשה אבל לא ממש הבנתי אותו.
אחרי שניסיתי להסביר לה שלא הבנתי, ניסיתי בעצמי וכמעט סיימתי, ואז היא שלחה לי שהיא סיימה את העבודה. אני יודעת איך יצאתי אבל לא רציתי שזה יהיה ככה.
בעבודה השניה עבדנו דרך הזום
אני כבר לא זוכרת ככ מה היה אבל זה היה מאוד מאכזב ואני (כנראה גם היא) הרגשתי כאילו היא עשתה את רוב העבודה למרות שזה לא נכון... הרגשתי רע עם עצמי בקיצור
כמה ימים אחכ היא ואני נפגשנו ברובלקס ואז היא אמרה כבדרך אגב שאני חייבת לה על העבודה הראשונה או משהו בסגנון
כל המצב היה לי פשוט מאוד מתוסבך ומוזר ולא היה לי למי לספר ועל מי להישען והרגשתי זוועה עם עצמי כי עברתי הרבה דברים בתקופת הקורונה (כמו כל אחד אחר, אבל זו הייתה החוויה שלי)
בשלב מסוים הגענו למצב שלא דיברנו (ולא נפגשנו, כי בי"ס היה בזום) ולא תקשרנו 2 חודשים בערך... החלטנו לעשות שיחה ולדבר על מה שאנחנו מרגישות
לא רציתי לדבר יותר מדי על דברים שהרגשתי במהלך התקופה ככה שלא היה לי תירוץ לזה שלא ניסיתי לדבר איתה
רציתי לדבר במציאות, ולהיות פתוחה
ניסינו לסגור את השיחה (שלדעתי הייתה די כושלת) והחלטנו לנסות להציל את מה שקורה
הייתי ממש בעד כי אני מאוד אוהבת אותה
כשהגענו חזרה לביה"ס רציתי לדבר איתה ולשתף דברים או סתם להסתובב
מה שיצא זה שדיברנו כמה מילים ביום כי היא הייתה בסביבת המון חברות שלה (שאגב חלק מהסיבה שנפגעתי ממנה זה כי הרגשתי שלא קיבלתי מספיק תשומת לב, כי היא הכירה המון חברות שאני לא אוהבת והיא יודעת את זה, ואני לא הייתי שם בכלל) ואני הייתי עם כמה חברות שלי
מדי פעם ניסיתי לבוא ולדבר איתה אבל לא היה לי אומץ כי החברות שלנו התפרקה
עכשיו אנחנו לא מדברות, כשאנחנו כן מדברות אנחנו עושות את זה בצביעות כי אנחנו מתעלמות מהמצב בינינו וזה גם ככה בקושי מילים
לי זה נראה שמאוד נחמד לה עם חברות שלה ואני כבר לא יודעת אם יש לי מקום...
אני יודעת שהיא עצבנית ויכול תהיות שבצדק. בקיצור אני לא יודעת מה לעשות יותר. אני ממש אוהבת אותה אבל גם ממש פגועה ונמאס לי כבר מהסיטואציה הזו