12 תשובות
כן, כי להגביל את אין סוף זה להתעלות על אין סוף, כלומר לעלות רמה מטאפיזית מעל האינסוף. אך לגלות אין סוף זה להיות אין סוף, כלומר להתלכד איתו, שזה להיות באותה רמה מטאפיזיקת איתו.
לכן הכוח להגביל את אין סוף הוא יותר חזק.
לכן הכוח להגביל את אין סוף הוא יותר חזק.
הנקודה בסוף לא נכונה כי לומר שאתה לא מוצא משהו לא בהכרח אומר שהוא לא קיים
ביחס לטענה הראשונה, הגבולות של האינסוף לא בהכרח מה שאתה חושב.
שתי דוגמאות-
1. כל המספרים השלמים הם סדרה אינסופית, אך יש מספרים שלא נמצאים שם וביחד עם הסדרה הנ"ל נוצרת סדרה שמגבילה את האינסוף של כל המספרים השלמים.
2. נסה לחשוב על מישור דו מימדי אינסופי, הוא אמנם אינסופי מבחינת המישור, אבל לעומת המרחב הוא מוגבל.
אז נגיד שהאינסוף המדובר בשאלה הוא בר-הגבלה, ניתן לומר שאם יש משהו שהאחנסוך נמצא בתוכו הוא מגביל אותו.
ביחס לטענה הראשונה, הגבולות של האינסוף לא בהכרח מה שאתה חושב.
שתי דוגמאות-
1. כל המספרים השלמים הם סדרה אינסופית, אך יש מספרים שלא נמצאים שם וביחד עם הסדרה הנ"ל נוצרת סדרה שמגבילה את האינסוף של כל המספרים השלמים.
2. נסה לחשוב על מישור דו מימדי אינסופי, הוא אמנם אינסופי מבחינת המישור, אבל לעומת המרחב הוא מוגבל.
אז נגיד שהאינסוף המדובר בשאלה הוא בר-הגבלה, ניתן לומר שאם יש משהו שהאחנסוך נמצא בתוכו הוא מגביל אותו.
שואל השאלה:
נקודה מעניינת, אם כי אני לא בהכרח מסכים איתך.
אם מצאת משהו גבולי הוא מיד הופך למשהו סופי, ולא אין סופי.
להפך, דווקא שאתה לא מוצא גבולות למשהו, אז ייתכן לומר שהוא אין סוף.
נקודה מעניינת, אם כי אני לא בהכרח מסכים איתך.
אם מצאת משהו גבולי הוא מיד הופך למשהו סופי, ולא אין סופי.
להפך, דווקא שאתה לא מוצא גבולות למשהו, אז ייתכן לומר שהוא אין סוף.
להגביל.
גלילאו גליליי אמר "אל לנו, אנשים עם מוחות סופיים, לעסוק באינסוף" (זה מתורגם כמובן) ואני מסכים איתו.
אי אפשר להתייחס לאינסוף, זה פשוט חסר הגיון.
אי אפשר להתייחס לאינסוף, זה פשוט חסר הגיון.
שואל השאלה:
קודם כל אני שמח שעל הדיון שנפתח, אנסה לענות לכולם.
קודם כל אני שמח שעל הדיון שנפתח, אנסה לענות לכולם.
שואל השאלה:
צ'אנס הגדול -
אתה מדבר איתי על אין סוף במובן של ''אף פעם זה לא נגמר''.
האין סוף שאני מדבר עליו, הוא אין סוף אין סופי, כלומר אין סוף שלא ניתן כלל להגדיר בגדר מסויים.
שאתה מדבר על אין סוף מישור, אתה מדבר בעצם על משהו מאוד סופי, שרק בפרט אחד אינו סופי.
אני מדבר על אין סוף במובן שהאין סופית שלו לא מאפשרת לשום גבול להתקיים, מעצם היותו אין סוף.
peri
אני חושב שאתה צודק, זוהי גם המחשבה שלי בנושא.
אבל מצד שני תחשוב על זה, היכולת להכיל אין סוף, היא בעצם היכולת להגביל אין סוף.
ובעצם, זה תלוי מאיזה זווית, אם אתה לוקח את האין סוף לזווית שלך, אז האין סוף הוגדר בגדר מסויים מעצם זה שהוא הוגדר בך.
ואם אתה התאחדת איתו, וזה לא נגע בו בשום צורה, אז אף פעם לא באמת התאחדת איתו, אלה הוא נשאר בגדר שלו והמציאות שלך התבטלה.
כלומר, בתכלס, להתאחד עם אין סוף בצורה מושלמת זה אומר להגביל אותו באיזו שהיא צורה.
אדם רעב וסקרן
למח האנושי באמת אין יכולת מצד עצמו להתעסק באין סוף או להבין אין סוף.
כיהודים מאמינים, אנחנו יודעים שיש בנו נשמה, שהיא אין סופית, ולכן היא כן מאפשרת לנו לגעת באין סוף, כי בסופו של דבר גם אנחנו אין סוף.
וישנם אנשים, שהנשמה שלהם הרבה יותר מורגשת בהם, על ידי זיכוך החומר, ולכן הם הרבה יותר יכולים להבין באין סוף, והם גילו לנו בתורת החסידות מהו אין סוף. ולכן, אנחנו יכולים ללמוד על אין סוף, ולהבין מהו אין סוף.
תפוחי זהב
אשמח להסבר מדוע אתה חושב כך.
tmm
ראה מה שעניתי לאיש רעב וסקרן.
sky
אוקי, אני אסביר קצת יותר מאיפה עלתה לי השאלה,
בתורת החסידות מוסבר, שבתחילה העולם היה אין סוף פשוט, למעלה מכל גדר, ולמעלה מהיכולת להוות גדר למשהו.
לאחר מכן, נוצרו שתי סוגי ''גילוי'', משתי כוחות שונים.
כח הגילוי, וכח הצמצום.
מכח הגילוי נוצר בעצם ה''מושכל'', השכלה שניתנת פוטנציאלית להבנה. ומכח הצמצום נוצר ה''שכל''.
הגבול שמאפשר את היכולת להכיל את הגילוי.
(דמיין גלי רדיו, ורדיו).
ובמילים של חסידות הגילוי הוא שורש ה''אור'', והצמצום הוא שורש ה''כלים''.(אגב, כתוצאה מזה גם נוצרו מצוות עשה - גילוי. ומצוות לא תעשה - צמצום).
ומכאן נוצרת השאלה, מה יותר חזק, הכח לגלות אין סוף, או הכח לצמצם אין סוף.
צ'אנס הגדול -
אתה מדבר איתי על אין סוף במובן של ''אף פעם זה לא נגמר''.
האין סוף שאני מדבר עליו, הוא אין סוף אין סופי, כלומר אין סוף שלא ניתן כלל להגדיר בגדר מסויים.
שאתה מדבר על אין סוף מישור, אתה מדבר בעצם על משהו מאוד סופי, שרק בפרט אחד אינו סופי.
אני מדבר על אין סוף במובן שהאין סופית שלו לא מאפשרת לשום גבול להתקיים, מעצם היותו אין סוף.
peri
אני חושב שאתה צודק, זוהי גם המחשבה שלי בנושא.
אבל מצד שני תחשוב על זה, היכולת להכיל אין סוף, היא בעצם היכולת להגביל אין סוף.
ובעצם, זה תלוי מאיזה זווית, אם אתה לוקח את האין סוף לזווית שלך, אז האין סוף הוגדר בגדר מסויים מעצם זה שהוא הוגדר בך.
ואם אתה התאחדת איתו, וזה לא נגע בו בשום צורה, אז אף פעם לא באמת התאחדת איתו, אלה הוא נשאר בגדר שלו והמציאות שלך התבטלה.
כלומר, בתכלס, להתאחד עם אין סוף בצורה מושלמת זה אומר להגביל אותו באיזו שהיא צורה.
אדם רעב וסקרן
למח האנושי באמת אין יכולת מצד עצמו להתעסק באין סוף או להבין אין סוף.
כיהודים מאמינים, אנחנו יודעים שיש בנו נשמה, שהיא אין סופית, ולכן היא כן מאפשרת לנו לגעת באין סוף, כי בסופו של דבר גם אנחנו אין סוף.
וישנם אנשים, שהנשמה שלהם הרבה יותר מורגשת בהם, על ידי זיכוך החומר, ולכן הם הרבה יותר יכולים להבין באין סוף, והם גילו לנו בתורת החסידות מהו אין סוף. ולכן, אנחנו יכולים ללמוד על אין סוף, ולהבין מהו אין סוף.
תפוחי זהב
אשמח להסבר מדוע אתה חושב כך.
tmm
ראה מה שעניתי לאיש רעב וסקרן.
sky
אוקי, אני אסביר קצת יותר מאיפה עלתה לי השאלה,
בתורת החסידות מוסבר, שבתחילה העולם היה אין סוף פשוט, למעלה מכל גדר, ולמעלה מהיכולת להוות גדר למשהו.
לאחר מכן, נוצרו שתי סוגי ''גילוי'', משתי כוחות שונים.
כח הגילוי, וכח הצמצום.
מכח הגילוי נוצר בעצם ה''מושכל'', השכלה שניתנת פוטנציאלית להבנה. ומכח הצמצום נוצר ה''שכל''.
הגבול שמאפשר את היכולת להכיל את הגילוי.
(דמיין גלי רדיו, ורדיו).
ובמילים של חסידות הגילוי הוא שורש ה''אור'', והצמצום הוא שורש ה''כלים''.(אגב, כתוצאה מזה גם נוצרו מצוות עשה - גילוי. ומצוות לא תעשה - צמצום).
ומכאן נוצרת השאלה, מה יותר חזק, הכח לגלות אין סוף, או הכח לצמצם אין סוף.
שואל השאלה:
שמח לראות שיש פה הענות לשאלות מהסגנון הזה
שמח לראות שיש פה הענות לשאלות מהסגנון הזה
אם חושבים על זה, לגלות אינסוף זה למצוא את גבולות האינסוף. אם גילית אינסוף, אתה בהכרח יודע מה הגבולות שלו כי אם לא אתה פשוט מצאת משהו ממש גדול, אך לא בוודאות אינסוף.
ביחס ליחסי הכוחות, לא נראלי ניתן להכריע.
ביחס ליחסי הכוחות, לא נראלי ניתן להכריע.
שואל השאלה:
תוכל לפרט?
קודם כל לאיזה כיוון אתה חושב שאני מכוון,
ובנוסף את המשפט ''הגבלב היא עניין שבונה את הפנימי".
תוכל לפרט?
קודם כל לאיזה כיוון אתה חושב שאני מכוון,
ובנוסף את המשפט ''הגבלב היא עניין שבונה את הפנימי".
שואל השאלה:
אדם רעב
אתה צודק שבאמת עכשיו עיקר הידיעה שלנו בבורא היא ידיעת המציאות ולא ידיעת המהות, ולכן לא שייך כל כך שנדון בבורא.
אבל יחד עם זה, ידוע, שכאשר יגיע משיח נדע את הבורא בידיעת המהות, ומקובל בחסידות חב''ד שהחסידות שגילו לנו הרביים הם בעצם הכנה ומעיין תורתו של משיח.
ובפרט הספרים תרס''ו ותרע''ב, שהם ספרים עמוקים מאוד מאוד, והרבי פחד מאוד לפרסם אותם מחמת הקטירוג שיכול להיווצר בשמיים כתוצאה מהגילוי של הסודות האלה.
ובספרים האלה מדובר הרבה על אין סוף, ולכן, מקצת ידיעת המהות יש לנו כבר עכשיו, ואם כבר עכשיו אנחנו יכולים להבין, חייבים להבין את קצה היכולת שאנחנו יכולים להבין.
אדם רעב
אתה צודק שבאמת עכשיו עיקר הידיעה שלנו בבורא היא ידיעת המציאות ולא ידיעת המהות, ולכן לא שייך כל כך שנדון בבורא.
אבל יחד עם זה, ידוע, שכאשר יגיע משיח נדע את הבורא בידיעת המהות, ומקובל בחסידות חב''ד שהחסידות שגילו לנו הרביים הם בעצם הכנה ומעיין תורתו של משיח.
ובפרט הספרים תרס''ו ותרע''ב, שהם ספרים עמוקים מאוד מאוד, והרבי פחד מאוד לפרסם אותם מחמת הקטירוג שיכול להיווצר בשמיים כתוצאה מהגילוי של הסודות האלה.
ובספרים האלה מדובר הרבה על אין סוף, ולכן, מקצת ידיעת המהות יש לנו כבר עכשיו, ואם כבר עכשיו אנחנו יכולים להבין, חייבים להבין את קצה היכולת שאנחנו יכולים להבין.
שואל השאלה:
sky
הבנתי מה אתה אומר, אבל ההבנה שלך קצת לא מדוייקת.
דמיין כח מופשט, מושלל מכל גדר, במהותו של הכח הזה הוא פוטנציאל להפוך לכל דבר, כי הוא אור אין סוף, בכוחו ללבוש אין סוף צורות וגוונים.
אבל הוא כל כך אין סוף שהוא אפילו פוטנציאלית לא יכול לצמצם את עצמו למשהו גבולי, זהו ה''גילוי''.
ועכשיו דמיין כח אחר, כח עצום שיכול לצמצם את האור האין סופי הזה, לגשם אותו יותר ויותר, עד שכתוצאה מהאור נוצר משהו פיזי, חומרי, נוצר עולם, כלומר דמיין כח שהוא מספיק חזק כדי לכלוא בתוכו את האין סוף, ולהשתמש באין סוף כדי להוות משהו סופי.
אני אתן משל, פוטנציאלית אם היינו יכולים לכלוא ברקים, היה לנו מקור אנרגיה בלתי נדלה של חשמל. אבל כמובן שזה לא אפשרי, כי האנרגיה של הברק כל כך חזקה שהוא יפוצץ כל דבר שיבא איתו במגע.
עכשיו דמיין מכשיר, שיצליח להכיל את הברק הזה, ולאחר שהוא מכיל את הברק, לספק חשמל כתוצאה מהברק הזה.
עכשיו דמיין מכשיר אחד שיכול להכיל את כל הברקים בעולם בו זמנית.
ועכשיו תחשוב שכל זה בסך הכל מדבר על כח מאוד מוגבל וסופי מאוד, ותבין איזה כח מדהים זה להגביל אין סוף.
sky
הבנתי מה אתה אומר, אבל ההבנה שלך קצת לא מדוייקת.
דמיין כח מופשט, מושלל מכל גדר, במהותו של הכח הזה הוא פוטנציאל להפוך לכל דבר, כי הוא אור אין סוף, בכוחו ללבוש אין סוף צורות וגוונים.
אבל הוא כל כך אין סוף שהוא אפילו פוטנציאלית לא יכול לצמצם את עצמו למשהו גבולי, זהו ה''גילוי''.
ועכשיו דמיין כח אחר, כח עצום שיכול לצמצם את האור האין סופי הזה, לגשם אותו יותר ויותר, עד שכתוצאה מהאור נוצר משהו פיזי, חומרי, נוצר עולם, כלומר דמיין כח שהוא מספיק חזק כדי לכלוא בתוכו את האין סוף, ולהשתמש באין סוף כדי להוות משהו סופי.
אני אתן משל, פוטנציאלית אם היינו יכולים לכלוא ברקים, היה לנו מקור אנרגיה בלתי נדלה של חשמל. אבל כמובן שזה לא אפשרי, כי האנרגיה של הברק כל כך חזקה שהוא יפוצץ כל דבר שיבא איתו במגע.
עכשיו דמיין מכשיר, שיצליח להכיל את הברק הזה, ולאחר שהוא מכיל את הברק, לספק חשמל כתוצאה מהברק הזה.
עכשיו דמיין מכשיר אחד שיכול להכיל את כל הברקים בעולם בו זמנית.
ועכשיו תחשוב שכל זה בסך הכל מדבר על כח מאוד מוגבל וסופי מאוד, ותבין איזה כח מדהים זה להגביל אין סוף.