היי אני די בטוחה שאני בדיכאון קליני אבל ההורים שלי לא עוזרים לי לקבל אבחון או לקבל עזרה ואני לא יודעת מה לעשות.

להסביר להם שאת צריכה גם לאמא שלי היה דיכאון קליני היא הלכה לפסיכלוג לקח לה שנה וזה עבר לה

שלום אנונימית
קורא את מה שאת כותבת ומבין לליבך,
מתאר לעצמי כמה קשה לך לאסוף כוחות, כשאת חשה ריקנות וחוסר אונים מבפנים, עד שנדמה שהכל מסביב חסר משמעות וחסר ערך כדי להתאמץ עבורו.
מבין שאפילו ההורים שאמורים להיות כתף להישען עליה,לא ממש רואים את מה שעובר עליך מבפנים, את הדיכדוך והעומס הרגשי בתקופה הלחוצה של המבחנים ,ונראה שאת אפילו פגועה וחסרת אונים מהיחס שלהם.
עם זאת שיתפת פה באומץ, ואף עולה מדבריך שאת לא מוכנה לוותר על ההשקעה בלימודים והם משמעותיים עבורך ,ואולי זה מה שמעיד על הנחישות והאמון שיש לך בעצמך להמשיך הלאה.
בהקשר הזה, רציתי להציע לך לשוחח איתנו בצ'אט של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת).תוכלי לשתף עוד ממה שעובר עליך ואחד המתנדבים יהיה שם עבורך כדי לתמוך ולהקל ואולי גם תוכלו ביחד לחשוב על דרכי סיוע נוספות.
שלך,
מתנדב סה"ר.