כבר ממש כואב לי כל במצב הביטחוני הזה

אני לא מצליח שלא להיות מוטרד מזה, זה באמת נוגע בי עמוק בלב, זה מפריע לי ומשגע אותי.
אני רק בן עשרים ועוד לא ראיתי כלום אז למה אני חובה את זה בצורה כזו דרמתית?
אני כבר לא יכול לשמוע יותר שקרים על העם שלי,
אני לא יכול לשמוע את האנטישמיות הנחבאת. ותמונות חד צדדיות שלא מספרות דבר.

"חיילים פרצו לאל אקצא, וככה וככה נפגעים"
"ישראל הפציצה בעזה ויש שם הרבה הרוגים"
שמתנחלים בסיוע משטרה גירשו ערבים "מביתם"
מראים רק חצי תמונה ושופכים מהיהודים עוד קצת דם.
לפעמים אני חושב שאני סתם מתלונן כי אפה יהודי נמצא היום ואפה הוא היה פעם.
אבל זה מציק לי, זה כואב, זה מכעיס ומשגע.
אין פטרון? לא חד צדדי ולא דו צדדי זה בטוח, ונראה שלא יתנו לירושלים לנוח.
זה לא כמות ההרוגים זה המהות זה האמירה, זה העובדה שמוציאים את המילה ישראל מהמפה.
די כבר אני צועק מספיק לנו הצרות, אני פשוט לא מבין מה אפשר לעשות בשביל שיראו מי כאן החיות...

עמי עמי מתי נעור ונתאחד? כי לא ישרוד הוא היהודי הבודד. ישורון זה שמנו לעתיד לבוא, שעם ישראל יראה את אחיו כעצמו שלו.
שהכל ברור וקל כנראה זה שקר תתעוררו, אך שעומדים עלינו לכלותינו, שלשוננו תשפוך דם! למה זה צמצום הראיה ושנאת החינם? בשביל מה באנו לארצנו? בשביל מה הגלות? מ2000 שנות גלות כבר נמאס לי, אל תביאו לי את הגלות לאדמה שלנו, היא מעל זה, היא אמורה להיות משהו אחר.
אי אפשר ככה שעם ישראל מפורד, זה לדקור את עצמך ברגל ולהאשים את היד.