פריקה בבקשה תכנסו (קצר)

לכל אחד קצת רע, גם אם נראה שטוב לו. התקופה הזאת היא רק תקופה, ויהיה טוב.
תרגישי טוב (:

שואל השאלה:
תודה רבה אבל אצלי זו לא רק תקופה, אני עם הפרעות נפשיות שעוד היו לי לפני הקורונה

אני יכולה להבין את זה... זה עדיין לא נשאר לנצח, ומשתפר לאט לאט.
אם את רוצה לפרוק, אני בפרטי.

ואו אני מבינה אותך מאוד... אבל שתדעי לך שאסור לך להסתכל על עצמך בצורה הזו... ההיפך את צריכה להיות גאה בעצמך שלמרות שאת עוברת קשיים בחיים שלך את לא מוותרת ואת נלחמת, ומטפלת בעצמך בשביל להגיע למצב טוב שבו תייהי מאושרת ושמחה ושאז תצליחי להגשים את השאיפות והחלומות שלך. בעייני זה הרבה יותר מדהים וראוי להערכה מסתם אדם שהדברים האלו באו לו בקלות... אבל גם שתדעי לך שאת אף פעם לא יכולה לדעת מה באמת עובר על אחרים... הם יכולים להיראות לך הכי "פאנים" בעולם אבל את לא באמת נמצאת איתם 24/7 ורואה מה הם עוברים... כול אחד קיבל את המסלול והתיקון שהוא צריך לעבור בעולם הזה. תדעי לך שהדרך שאת עוברת גם מעניקה לך כלים לחיים וידיעות על עצמך ועל החוזקות שיש לך. בן אדם לא עובר דברים סתם. לכול דבר יש סיבה , אנחנו פשוט לא רואים את התמונה הגדולה אז אנחנו לא מבינים... אני מאחלת לך הרבה בריאות בעזרת ה' ושעוד תחווי רגעים מאושרים רבים בחיים שלך , תאמיני בעצמך ותטפחי לעצמך על השכם, אל תצטערי אפילו לא לדקה, תמיד תיהי בשמחה

שואל השאלה:
תודה רבה לשתיכן❤

יקרה,
מהדברים שכתבת עולה תחושת ייאוש וחוסר אונים עמוק.. הרבה עצב יש במילותיך, קושי לראות אופק חיובי. כמו ללכת בתוך מערה אפלה שאין שום אור בקצה שלה... שומעת שהקשיים הרגשיים שאת מתארת חוסמים בך אולי את היכולת להתחבר ולאהוב את עצמך. ייתכן שיש בך תחושת אשמה ואכזבה עצמית על שאינך מסוגלת לתפקד כמו האחרים... נראה הקשיים הנפשיים שאת ככל הנראה חווה מעיבים על תקוותך לשינוי... האשפוז כאילו עוצר את הרכבת, וההתקדמות בחיים מתערפלת, מתעמעמת, נזנחת...

יקרה, נראה שלא קל להישאר עם התחושות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו שיוכל להיות שם למענך לאוזן קשבת, שניתן יהיה לשתף בתחושות שאת חווה..

אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכלי, אם תרצי בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו שיקשיב למה שתבחרי להביא וינסה להיות שם בשבילך.

שלך,
מתנדבת סה"ר