טוב נמאס לי להיות מובך

טוב נמאס לי תמיד אבל תמיד שאני קם מכסא באמצע השיעור בין עם זה לשירותים, להטעין את הפלאפון , או שהמורה שואלת אותי שאלה נועצים בי מבטים לא יודע למה וכיתה שלי יודעת יפה מאוד שאני נכנס ללחץ מי זה וזה קורה לי מהדברים האלה תמיד שאני נכנס ללחץ מה שקורה לדוגמא: עיינים מאבדות קוון , אני נהיה אדום , מאבד חוש קוון , לא מדבר הכי ברור ( למרות שגם בדרך כלל אני לא מדבר ברור בגלל הלסת שלי ) ותמיד שקורה אחד מדברים האלה הם נקרעים מצחוק ואני צוחק גם כמו טיפש ולמה זה קורה לי כי זה ממש מביך אותי למה אני נלחץ ?? יש לי בטחון עצמי אני יודע להוביל דברים לעביר הרצאות לקחת עמדה אבל שזה קורה אני נהיה עגבניה חשוב לי לציין שיש כמה פרמטרים שזה מתרחש
1 יש כמה בנות שהן ממש יפות בקטע הזוי והן אלה שבעצם נועצות בי מבטים עם שאר הכיתה וגם הן אלה שהכי נקרעות ומדברות אחר כך ואומרות בלחש אחת לשנייה בדרך כלל ( למשל הן אומרות " מה יש לו ?? , "בן אדם מוזר" , "איזה חמוד" , "תראו הוא בלחץ " "וואי" לא בקטע של אנחה בקטע שהן נקרעות )
2 אולי חוסר בטחון אני כבר באמת לא יודע מה זה בטחון עצמי פתאום
3 חרדה חברתית שאין לי ניראלי כי אני אדם חברותי יש לי חברים לא מרגיש חרדה שאני לייד אנשים חוץ מבנות שהן לא מדברות איתי וגם שהן יפות מאוד או שהן לא הכי יפות ושאני לא מבין אותן כלכך ואז אולי אני יכנס ללחץ
4 אין לי עמוד שדרה אין לי מה לפרט מי זה לא יודע אך זה קשור סתם זורק אני לא יודע עם עמוד שדרה זה בעצם קשור לבטחון עצמי
מה אתם חושבים ??
אך אני יוצא מי זה ??
ממה זה נובע ??
אהה ודוגמא קטנה : לאדם שהפך ממני יש לו את אותו בעיה אבל הוא מצא פתרון הוא חבר ממש טוב שלי ותמיד שמי שהוא נועץ בו מבט והוא נהיה מובך הוא מתעצבן אבל באמת כועס והוא מקלל את כולם אפילו את מורה ואני לא .
לא בן אדם כזה שיש לו פתיל כלכך קצר המקרים האלה הם לא מכעיסים אותי רק מבייכים אותי וגם אני אדם שמתעצבן רק משני סיטואציות או שמדברים אל אחותי או שמזלזלים בי בקטע של תחרות וזהו
ודבר אחרון אם משהו מתכוון לרשום משהו פוגע או להעליב אל תרשום חבל אני פשוט יתעלם ושבוע טוב לשאר אנשים