אני מרוסקת בבקשה תקראו

קחי הכל באיזי

אתפלל עלייך שזה יעבור, אבל תנסי להסביר למורה מה המצב שלך

למה את מתרגשת לפני כל מבחן?

שואל השאלה:
אני בבית ספר חדש לא מכירה אף אחד והמורים לא מתייחסים אליי בכלל מעולם אף אחד לא שאל אותי אם אני בסדר אפילו כשהייתי בבית חולים 5 ימים המורים עשו לי פשוט חיסור בלי לבדוק למה לא באתי

שואל השאלה:
אני לא מתרגשת זה פשוט מלחיץ אותי ממש כי כל הזמן רק אומרים לי זה לבגרות^^

^^לע כוס אמא שלהם, אני מכיר את זה

תפרשי ותעשי אקסטרני,זה פחות שעות וימי לימוד,פחות לחץ,פחות מורים מעצבנים...

תעשי מה שאת מסוגלת ולא יותר מזה (גם אני עושה ככה אני כבר שבוע וחצי בבית) כי נימאס לי מהלימודים אז בהצלחה

למה שלא תעברי לפנימיה? משהו כמו כפר נוער. בתי הספר הרבה יותר מכילים, יש קשרים קרובים עם המורים, ויותר קל ללמוד. מניסיון.
אם תרצי אוכל להמליץ לך על מקום.

ואם הכדורים לא עוזרים תפסיקי במיידי לקחת אותם.

איזה לפרוש ואיזה נעליים, אלה הלחצים מהסביבה שמכבידים עלייך.

תתרכזי יותר בעצמך מאשר מה שהסביבה משדרת (הלחץ שאת מרגישה),
תהיי בטוחה בעצמך בכזה שתעברי ותלמדי את החומר כמו שאת יודעת,
וכך תוכלי לנתק את עצמך מהלחץ ומהמחשבות של הסביבה

אולי לא טוב לך בביהס הזה תעברי לביהס יותר פתוח שפחות תלחצי בו
ותקחי את זה בקלילות יותר לא צריך לקחת קשה
אני גם הייתי כמוך ובסוף קרסתי
ובגרןת זה הדבר הכי פחות מלחיץ שיש כי זה כולה מבחן מסכם

וכדורים זה באמת סתם חרטא, הכל פייק בדבר הזה

כדורים אף פעם לא מטפלים בבעיה.
אנשים לוקחים כדורים כדי לטפל בבעיה כלשהי, אבל בעצם רק מתעלמים ממנה

מרגישה אותך גם לי יש לחץ מבחנים מה שאני יכולה להציע לך זה לדבר עם היועצת בית ספר שיש ועם המורה שיבינו אותך ויתנו לך יותר הקלות
בהצלחה

היי אנונימית, ראיתי את הפוסט שלך וגם את מה שהוספת בתגובות. נשמע שאת נתונה בהרבה לחץ ועומס של מבחנים שכל פעם מפגיש אותך מחדש עם תחושות לא קלות- גם גופנית וגם נפשית. כמה זמן את כבר מרגישה ככה? זה משהו שתמיד ליווה אותך או שהתחיל השנה?... מהדברים שלך עולה שבבית ספר פחות מכירים אותך ומתקשים לתת לך את התמיכה שאת זקוקה לה, וגם בבית למרות הרצון של ההורים לעזור בפועל המצב נשאר כמו שהוא. אני מתארת לעצמי עד כמה מייאש ומתסכל זה יכול להיות, בטח כשאת שומעת שבשנה הבאה רמת הקושי צפויה לעלות עוד יותר.
בטח לא קל להיות בעמדה בה את מרגישה שאף אחד לא מבין אותך. טוב שאת בכל זאת משתפת ולא שומרת את הכול בפנים. קוראים לי נופר, אני מתנדבת בעמותת עלם, ואני רוצה להזמין אותך לדבר איתי. בואי תספרי לי יותר על מה שאת עוברת, אשמח להוות אוזן קשבת. אם תרצי נוכל גם לנסות לחשוב יחד אם יש דברים נוספים שאולי כן יוכלו לעזור לך להתמודד עם המצב ולהרגיש טוב יותר. אפשר לכתוב לי (גם באנונימיות) פה בהודעות אישיות, במייל שלנו [email protected], באינסטגרם nayedet.digital, או בטיק טוק בפרופיל שלנו nayedet.digital.

מחכה לך,
נופר מעלם דיגיטל