אכלתי היום שרימפס עם חמאה שום קונפי ופטרוזיליה, אלוהים יכול לסלוח על זה?

היא מעוררת פרובוקציה מיותרת ומגעילה, נא לא להתייחס לשאלה.

אני מתה

עזבי את השרימפס הפטרוזיליה הייתה שטופה?

אם לא אז את הולכת למקום יותר גרוע מהגיהנום- מזרח ראשון לציון לחיות עם ערסים

לא בהכרח.
אגב לא אהבתי את הזלזול בד'.

שואל השאלה:
סליחה? אתה צוחק?
אתה קולט שהתפיסה שלך כלפי אנשים שלא מאמינים (כן, הם קיימים) ובוחרים לאכול משהו מסוים ולשאול לגבי זה, היא בהכרח פרובקטיבית ונועדה לתשומת לב?

השאלה הזאת היא ממש מזלזלת ולא חיונית אני מאמין ששנינו נוכל להסכים על זה

שואל השאלה:
מזלזלת במי?
אז עכשיו אסור לאנשים לציין מאכלים רנדומליים?

מה ההקשר שואלת השאלה- את מזלזלת במה שאחרים מאמינים בו.
לשאלתך את יכולה לא להאמין זה בסדר גמור, אבל לזלזל? סליחה? זה כבר חוצפה.

שואל השאלה:
במה לעזאזל זלזלתי, בבקשה תפנו את תשומת ליבי לזלזול שהבעתי פה.

טוב, מחלוקת שאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים.
להתראות.

"כאילו עכשיו אני הולכת לגיהנום?"
"זה כמו גוקים שקופים אני לא מבינה איפה הבעיה".
הייתי ממליצה לך לבדוק את ההגדרה של המילה זלזול.

זאת לא חוצפה לזלזל אם אומרים בבקשה לפני

שואל השאלה:
תיארתי מה זה שרימפס (ליטרלי הגוקים של הים, והם יחסית שקופים)
ושאלתי האם אני הולכת לגיהנום על פי היהדות,
וכמה זה חטא.
זה הכל.

^^^מה הקשר? את שמה לב לדברים שאת מקלידה?

קודם כל בורא עולם מקבל את הילדים שלו בחזרה. את אלה שרוצים באמת. לא אלה שאומרים טוב נעשה את זה, מקסימום יעביר ויסלח לנו על זה.
אם את מתחרטת על זה, יודעת שעשית משהו שהוא לא בסדר (ממליצה לקרוא על עניין הכשרות, זה באמת לא רק בקטע דתי. זה הרבה מעבר לזה, אחרי הכל ההלכה אוסרת מכיוון שזה לא בריא לנו.)
אז לגיהנום לא בטוח שתלכי. כי נמדדים בעוד מיליון ואחד דברים ולא רק על זה. מעבר למעשים אסורים אני בטןחה שעשית הרבה טוב, הטוב לא נמחק.
אבא מחכה לילדים שלו, לא רוצה להעניש או לנסות אותם. רוצה לתת ולהעניק להם, אבל בלי שנראה לנו ששכחנו אותו. בלי לזלזל בו. בלי להיות כפויי טובה.