8 תשובות
תני לזה כמה שבועות, בסוף תמצאי אחת שתהיה סבבה ותתחברו לאט לאט ובסוף את תיפתחי לכולן. כל אחד מאיתנו הוא מעבר למה שניתן לראות ברושם ראשוני.
היי,
תביני שבסדיר - השירות הוא מחזורי... משמע, הגעת עכשיו וסביר להניח שכל החיילות הותיקות שמכירות זו את זו עתידות להשתחרר עוד כמה חודשים.
זה בסדר גמור שקשה לך להתחבר לאנשים אחרים ובאופן כללי את יותר ביישנית ושקטה בסביבה שחדשה לך...
עם החברות בטירונות את תמיד יכולה לחזק את הקשרים ולדבר איתך.
הייתי מציעה לך לנסות להתחבר לכמה בנות או בנים שנראים לך נחמדים וחמודים ולפתח איתך שיחה לאט לאט... כולנו בני אדם בשורה התחתונה, ואם מישהו ייגש אליך וישאל אותך מאיפה את והכל, תשדרי אופטימיות.
רק שבוע עבר מאז שהגעת לבסיס החדש, לוקח זמן להתאקלם ולהכיר...
אמרת שקשה להחזיק את עצמך בצבא בלי חברים - את טועה.
אני חיילת, משתחררת עוד חודשיים וביליתי את השירות שלי *לבד*, לא הכרתי חברים לחיים וכן היו שיחות סרק עם חיילים מסוימים אבל לא בקטע של "אני חלק מהחבר'ה".
והשירות עבר לי... סופר מהר, לא אשקר לך, הכל עניין של פרספקטיבה.
לדעתי חכי קצת, עוד כמה חודשים...
אם המצב לא ישתפר, תפני למפקדים ותגישי טופס 55.
תביני שבסדיר - השירות הוא מחזורי... משמע, הגעת עכשיו וסביר להניח שכל החיילות הותיקות שמכירות זו את זו עתידות להשתחרר עוד כמה חודשים.
זה בסדר גמור שקשה לך להתחבר לאנשים אחרים ובאופן כללי את יותר ביישנית ושקטה בסביבה שחדשה לך...
עם החברות בטירונות את תמיד יכולה לחזק את הקשרים ולדבר איתך.
הייתי מציעה לך לנסות להתחבר לכמה בנות או בנים שנראים לך נחמדים וחמודים ולפתח איתך שיחה לאט לאט... כולנו בני אדם בשורה התחתונה, ואם מישהו ייגש אליך וישאל אותך מאיפה את והכל, תשדרי אופטימיות.
רק שבוע עבר מאז שהגעת לבסיס החדש, לוקח זמן להתאקלם ולהכיר...
אמרת שקשה להחזיק את עצמך בצבא בלי חברים - את טועה.
אני חיילת, משתחררת עוד חודשיים וביליתי את השירות שלי *לבד*, לא הכרתי חברים לחיים וכן היו שיחות סרק עם חיילים מסוימים אבל לא בקטע של "אני חלק מהחבר'ה".
והשירות עבר לי... סופר מהר, לא אשקר לך, הכל עניין של פרספקטיבה.
לדעתי חכי קצת, עוד כמה חודשים...
אם המצב לא ישתפר, תפני למפקדים ותגישי טופס 55.
עבר שבוע מאז שהתחלת את הסדיר ומעכשיו - זה עניין של תהליך.
כל בן אדם שמגיע למסגרת/מקום חדש ימצא את עצמו בחששות ולחץ מסוים, יש כאלה שזה בא להם בקלות ויש כאלה שפחות (ביישנים כמונו). תתני לזה זמן, תבטחי בעצמך ואל תבואי בגישה של 'אין לך סיכוי' להכיר ולהתחבר לאף אחד; לכי תדעי מה מסתתר מתחת לכל אחת שנמצאת איתך בחדר... יכולים להיות תחומי עניין משותפים והרבה יותר עומק מאשר באמת לא לנסות להכיר אותן.
הייתי במצבך, הייתי בגדוד ש90% ממנו ותיקים/פזמניקים למיניהם, הגעתי הכי אנטי שיש ובסופו של דבר, מצאתי את מקומי... עם חברים שהייתי אומרת לחיים. עם כמה שקשה בהתחלה, תתני לזמן לעשות את שלו - הן ירצו להכיר אותך ויתעניינו, ברצינות. כמובן עם דחיפה, נכונות ורצון ממך.
רק התחלת יש לך עוד את כל השירות לפנייך, אם תרגישי שאופי או האנשים ביחידה באמת לא לטעמך, ולאחר זמן 'מוצדק' שמעיד על כך שניסית, תנסי לעבור לבסיס אחר.
בהצלחה, אם תצטרכי עזרה בנושאים האלה; תרגישי חופשי לפנות אליי, אשמח לעזור.
כל בן אדם שמגיע למסגרת/מקום חדש ימצא את עצמו בחששות ולחץ מסוים, יש כאלה שזה בא להם בקלות ויש כאלה שפחות (ביישנים כמונו). תתני לזה זמן, תבטחי בעצמך ואל תבואי בגישה של 'אין לך סיכוי' להכיר ולהתחבר לאף אחד; לכי תדעי מה מסתתר מתחת לכל אחת שנמצאת איתך בחדר... יכולים להיות תחומי עניין משותפים והרבה יותר עומק מאשר באמת לא לנסות להכיר אותן.
הייתי במצבך, הייתי בגדוד ש90% ממנו ותיקים/פזמניקים למיניהם, הגעתי הכי אנטי שיש ובסופו של דבר, מצאתי את מקומי... עם חברים שהייתי אומרת לחיים. עם כמה שקשה בהתחלה, תתני לזמן לעשות את שלו - הן ירצו להכיר אותך ויתעניינו, ברצינות. כמובן עם דחיפה, נכונות ורצון ממך.
רק התחלת יש לך עוד את כל השירות לפנייך, אם תרגישי שאופי או האנשים ביחידה באמת לא לטעמך, ולאחר זמן 'מוצדק' שמעיד על כך שניסית, תנסי לעבור לבסיס אחר.
בהצלחה, אם תצטרכי עזרה בנושאים האלה; תרגישי חופשי לפנות אליי, אשמח לעזור.
תנסי לדבר עם מישהו במציאות ולא רק בסטיפס תאמיני לי שזה יעזור לך מאוד. תנסי למצוא מה מחבר אתכן ומה תוכלו לעשות ביחד.
היי דבר ראשון את יכולה לדבר איתי בפרטי על זה
דבר שני אני הייתי גם במצב שלך פלוס מינוס בהתחלה לא היו לח בהתחלה ככ הרבה חברים בסדיר והייתי רגיל מהטירונות שכולם חברים שלי אבל נגיד עכשיו שאני כבר יותר מחמי שנה בסדיר אני ממש התחברתי לכולם ואנחנו יוצרים מלא בסופשים ויושבים בבסיס עד מאוחר פשוט תני לזה קצת זמן
דבר שני אני הייתי גם במצב שלך פלוס מינוס בהתחלה לא היו לח בהתחלה ככ הרבה חברים בסדיר והייתי רגיל מהטירונות שכולם חברים שלי אבל נגיד עכשיו שאני כבר יותר מחמי שנה בסדיר אני ממש התחברתי לכולם ואנחנו יוצרים מלא בסופשים ויושבים בבסיס עד מאוחר פשוט תני לזה קצת זמן
היי, אני ממש מצטערת לשמוע.. זאת הרגשה נוראית להיות לבד. אני מבינה אותך כי גם אצלי זה ככה- מאז שאני זוכרת את עצמי אני ביישנית, (אני בכיתה יב) וזה אחד הדברים שהכי מטרידים אותי לקראת הצבא. אני ממש מפחדת שלא יהיו לי שם חברים.. אבל אני יודעת שזה יקרה מתישהו ויום אחד אני גם אמצא את עצמי בבסיס עם אנשים בגילך שכבר שנה שם ואני לא מכירה.
אני מתיעה שקודם כל תקבלי את ההרגשות האלה, תביני שיש לך אותן, של המבוכה, והחשש שלא יאהבו אותך. והכל בסדר כי להרבה אנשים יש את זה. האנשים שנמצאים איתך בבסיס יהיו איתך לתקופת זמן, אז זה יהיה מוזר אם תבואי בכל בוקר ולא תגידו שלום. תנסי להתחיל מלבוא ולשאול היי מה נשמע? ולפתח שיחות. בשביל לפתח שיחה שתזרום ולהיות חלק פעיל בה, את צריכה להסב את תשומת הלב החוצה, ולא להתרכז בעצמך. כלומר, להקשיב למה שלאחרים יש להגיד, לשאול שאלות כדי למצוא מכנים משותפים, ולשתף על עצמך גם. לשאול אחרים מה הם אוהבים ומה הם לומדים, או רוצים ללמוד, ואז לגלות למה הם רוצים לעשות את זה. כלומר לגלות תשוקות. אחר כך את יכולה למצוא תשוקות משותפות, מכנים משותפים. אני אתן לך טיפ מעניין שלמדתי: אנשים מתחברים יותר לאנשים שהם יכולים להזדהות איתם. כלומר, אם את עכשיו תדברי על עצמך ותנסי להוכיח כמה את מושלמת, או סתם להוכיח שאת בן אדם איכותי, לאנשים יהיה פחות חשק להתחבר אליו. למשל, אם משום מקום תגידי: "אני טסתי לאחרונה לארצות הברית לחודשיים והייתי שם בניו יורק ובדיסני". או "סיימתי עם ממוצע 96" אז זה ישמע קצת מתנשא, לפחות לדעתי. אבל מה שאת כן יכולה לעשות זה כשמישהו אחר מספר סיפור להראות לו הזדהות עם סיפור דומה שקרה לך בהקשר. אבל הנקודה שאני מנסה להבהיר כאן- זה שאנשים מזדהים יותר עם אנשים שמראים חולשות מאשר מתנשאים. נניח אם תגידי למישהו באימון: "אוף, אני פחות בקטע של ספורט, מה איתך?" וככה אנשים נפתחים זה לזה, משתפים את החולשות שלהם. וזה בסדר לשתף אחרים בתחושות שלך, שאת חדשה והכל מובן. אני לא אומרת שאת צריכה עכשיו לעשות את עצמך מסכנה ולדבר עם כולם על מה שלא טוב בך. אני אומרת במידה, בגבול הטעם הטוב. אפשר להתגאות ולספר סיפורים טובים- אבל גם על גבול הטעם הטוב, ולא על גבול המתנשא.
עוד כלי חברתי- אם יש לך הרגשה שאנשים או מישהו בשיחה לא אוהבים אותך, תשאלי את עצמך: 1. אולי משהו אחר מטריד אותם?
2. אולי את מרוכזת יותר מדי בעצמך, בהרגשה שלך, ולא בשיחה/ במה שקורה סביבך?
3. האם זאת הרגשה הגיונית?
ו... טיפ אחרון- אם יש אנשים שאת רואה כמאיימים, כאלה שאת מפחדת לגשת לדבר איתם כי הם נראים לך יותר מדי מקובלים או טובים בשבילך, או סתם נניח מפקד, תסתכלי עליהם מנקודת החולשה שלהם. זה לא אומר עכשיו לחפש מה החולשות של כל אחד, אבל אם תחשבי על החולשות שלהם, וככה יהיה לך יותר קל לגשת ולדבר איתם.
את יודעת מה אני אתן לך עוד טיפ אחד- אם יש שתיקות מביכות, קחי נשימה, תסבי את תשומת הלב החוצה ותשאלי שאלות, או שתיזכרי בשיחות קודמות.
אני מאחלת לך בהצלחה:)
אני מתיעה שקודם כל תקבלי את ההרגשות האלה, תביני שיש לך אותן, של המבוכה, והחשש שלא יאהבו אותך. והכל בסדר כי להרבה אנשים יש את זה. האנשים שנמצאים איתך בבסיס יהיו איתך לתקופת זמן, אז זה יהיה מוזר אם תבואי בכל בוקר ולא תגידו שלום. תנסי להתחיל מלבוא ולשאול היי מה נשמע? ולפתח שיחות. בשביל לפתח שיחה שתזרום ולהיות חלק פעיל בה, את צריכה להסב את תשומת הלב החוצה, ולא להתרכז בעצמך. כלומר, להקשיב למה שלאחרים יש להגיד, לשאול שאלות כדי למצוא מכנים משותפים, ולשתף על עצמך גם. לשאול אחרים מה הם אוהבים ומה הם לומדים, או רוצים ללמוד, ואז לגלות למה הם רוצים לעשות את זה. כלומר לגלות תשוקות. אחר כך את יכולה למצוא תשוקות משותפות, מכנים משותפים. אני אתן לך טיפ מעניין שלמדתי: אנשים מתחברים יותר לאנשים שהם יכולים להזדהות איתם. כלומר, אם את עכשיו תדברי על עצמך ותנסי להוכיח כמה את מושלמת, או סתם להוכיח שאת בן אדם איכותי, לאנשים יהיה פחות חשק להתחבר אליו. למשל, אם משום מקום תגידי: "אני טסתי לאחרונה לארצות הברית לחודשיים והייתי שם בניו יורק ובדיסני". או "סיימתי עם ממוצע 96" אז זה ישמע קצת מתנשא, לפחות לדעתי. אבל מה שאת כן יכולה לעשות זה כשמישהו אחר מספר סיפור להראות לו הזדהות עם סיפור דומה שקרה לך בהקשר. אבל הנקודה שאני מנסה להבהיר כאן- זה שאנשים מזדהים יותר עם אנשים שמראים חולשות מאשר מתנשאים. נניח אם תגידי למישהו באימון: "אוף, אני פחות בקטע של ספורט, מה איתך?" וככה אנשים נפתחים זה לזה, משתפים את החולשות שלהם. וזה בסדר לשתף אחרים בתחושות שלך, שאת חדשה והכל מובן. אני לא אומרת שאת צריכה עכשיו לעשות את עצמך מסכנה ולדבר עם כולם על מה שלא טוב בך. אני אומרת במידה, בגבול הטעם הטוב. אפשר להתגאות ולספר סיפורים טובים- אבל גם על גבול הטעם הטוב, ולא על גבול המתנשא.
עוד כלי חברתי- אם יש לך הרגשה שאנשים או מישהו בשיחה לא אוהבים אותך, תשאלי את עצמך: 1. אולי משהו אחר מטריד אותם?
2. אולי את מרוכזת יותר מדי בעצמך, בהרגשה שלך, ולא בשיחה/ במה שקורה סביבך?
3. האם זאת הרגשה הגיונית?
ו... טיפ אחרון- אם יש אנשים שאת רואה כמאיימים, כאלה שאת מפחדת לגשת לדבר איתם כי הם נראים לך יותר מדי מקובלים או טובים בשבילך, או סתם נניח מפקד, תסתכלי עליהם מנקודת החולשה שלהם. זה לא אומר עכשיו לחפש מה החולשות של כל אחד, אבל אם תחשבי על החולשות שלהם, וככה יהיה לך יותר קל לגשת ולדבר איתם.
את יודעת מה אני אתן לך עוד טיפ אחד- אם יש שתיקות מביכות, קחי נשימה, תסבי את תשומת הלב החוצה ותשאלי שאלות, או שתיזכרי בשיחות קודמות.
אני מאחלת לך בהצלחה:)
אנונימית
וואי גם אני הרגשתי ככה בהתחלה .
בטירונות גם היה קשה לי להתחבר לבנות שהן שונות ממני אבל הבנתי שהן יהיו איתי בשירות והתחברתי לאט לאט ,
ובקורס היינו גם עם בנים אז גם התחברתי לבנים לאט .
וכשעברתי לבסיס חדש בסדיר היה לי את החששות האלו של אולי אני לא אמצא מישהו להתחבר אליו וכאלה .
וכול מי שהיה איתי בסדיר בשנייה היה נחמד אליי.
לאט לאט את תתחברי לכולם והם יהיו המשפחה השניה שלך גם כשקשה וגם כשרע .
אם את צריכה אני יכולה להקשיב לך !
בטירונות גם היה קשה לי להתחבר לבנות שהן שונות ממני אבל הבנתי שהן יהיו איתי בשירות והתחברתי לאט לאט ,
ובקורס היינו גם עם בנים אז גם התחברתי לבנים לאט .
וכשעברתי לבסיס חדש בסדיר היה לי את החששות האלו של אולי אני לא אמצא מישהו להתחבר אליו וכאלה .
וכול מי שהיה איתי בסדיר בשנייה היה נחמד אליי.
לאט לאט את תתחברי לכולם והם יהיו המשפחה השניה שלך גם כשקשה וגם כשרע .
אם את צריכה אני יכולה להקשיב לך !
מבין אותך גם אני לפני שבועיים הגעתי למחלקה חדשה, זה יקח קצת זמן בכל זאת מקום חדש ואנשים חדשים אבל בתור בן אדם שגם לא הכי מתחבר לאנשים תנסי להיכנס למרכז השיחה ומרכז העיניינים ותראי נוכחות ואת תראי שבסוף כולם יהיו סביבך ככה זה בצבא
באותו הנושא: