מדוע לרוב האנשים יש טעם מוזיקלי מאוד מצומצם ומושפע?

כי הטעם שלהם מושפע מהשירים שהם שומעים רוב הזמן,ואלה השירים הפופולאריים ששומעים בכל מקום

שואל השאלה:
חבל מאוד שזה ככה

שואל השאלה:
למה הם מתביישים?

שתי מילים: לחץ חברתי. לי יש טעם מוסיקה שונה מהחברה שמסביבי, כולם מאזינים לאותם הזמרים והלהקות כל הזמן... אני חייבת להגיד שזה די מעצבן אותי לפעמים.

אני אסביר
לי יש סגנון מסויים אני בדרך כלל מקשיבה לשירים של הלהקות שרשומות בביו שלי
ולרוב כל מוזיקה בסגנון אחר בשבילי תהיה פחות טובה
אני לא פוסלת
אבל אני הרבה יותר אוהבת להקשיב למה שבסגנון שלי
זה למה יש סגנונות בדברים לא כולם אוהבים את אותו הדבר
וכן אני יכולה לציין רשימת זמרים מסגנונות שונים
אבל אני יותר מתחברת למוזיקה שאני שומעת כרגע
אני גם אוהבת אותה מבחינה קצבית
וגם המילים בז'אנר הזה בדרך כלל מאוד יפות (הכוונה שלי יותר בהתמקדות על מטאל)
בכל אופן יש זמר שאני מאוד אוהבת שהוא לא בסגנון והוא באמת מוכשר
והשירים שלו יפים (anson seabra ויש עוד גם אתalec benjamin )
אבל אני לא מקשיבה לשירים של שניהם כי כשזה גם שקט וגם עם מילים עמוקות זה קצת מדכא (אותי לפחות)
ולמשל במטאל זה מכניס בי כוח אני לא מרגישה שאני שוקעת למילים ונופלת אני מרגישה שזה עוזר לי ויותר סוג של מכניס בי חיים

בגלל שבני אדם משופעים מהסביבה שלהם
ככה זה בכל דבר יש על זה המון מחקרים

כי הם אוהבים את הזמר הזה והם לא רוצים כניראה כרגע להכיר חדשים

מה הקשר פה ללחץ חברתי? מדברים על מוזיקה, לא סיגריות. מוזיקה זה דבר אינדיבידואלי לאהוב ולהתעניין בו, וכל אחד בוחר לעצמו מה לשמוע. לא אשמע משהו כי יכריחו אותי או כי זה מה שחברים שלי שומעים. אלא אם כן זו מסיבה או משהו ואז זה בסדר, אני לא אהיה קטנונית. יש להם טעם מצומצם כביכול כי זה מה שהם אוהבים לשמוע, אז מה זה משנה בעצם? אולי יש אנשים שלא רוצים לשמוע דברים חדשים, וגם זה בסדר.