יש כאן אנשים שעשו בגרות בלשון ?

לקחת פועל נפוץ שיודעים בוודאות מה קורה איתו, לאיזו גזרה הוא שייך ולהתאים את זה לפעלים אחרים. עקרון מנחה גדול זה לעשות אנלוגיה.

נגיד לשתות, ברור לכולם שהשורש הוא ש.ת.ה וזו התבנית של של הפועל של בניין קל (פעל, שתה) אז השורש של לקרות זה ק.ר.ה ולא ק.ר.א (ששם פועלו הוא לקרוא).

לדעתי הדבר הכי מעצבן זה הגזרות נעוי והכפולים כי בשמות פועל ופעלים לא ידוע בבירור אם הפועל בנעוי או בכפולים. אני ממליץ לקרוא על זה קצת באינטרנט או לשאול את המורה אבל עקרונית לרוב צריך למצוא שם פועל, פועל או שם עצם שברור שהוא מאותו השורש אך בו השורש ברור בניגוד למילה המקורית.
למשל-
א. הוזז- פועל זה הוא הסביל של הזיז, לכן ברור שהשורש הוא ז.ו.ז, כמו כן אפשר להשתמש בשם הפועל לזוז.
ב. לפוצץ- אמנם זה קל אבל בגלל זה אני משתמש בזה כדוגמא להמרה לשם עצם. תחשבי על "פצצה", השורש הוא פ.צ.צ לפיכך השורש של לפוצץ הוא פ.צ.צ ולא פ.ו.צ

אחותי עשתה. היא אומרת לחרוש ותמיד לקרוא את החומר בקול זה מכניס למוח