16 תשובות
אני לא אנסה להבין, כי אני לא. אף פעם לא אהיה במקום שלך.
אבל מה שכן, ההורים שלך, למרות הכל, הם רק השותפים שלך למסע הזה שקוראים לו החיים.
תמיד יש מי שנדפק בחלוקת שותפים למשימה.
רק מה. אתה כבר לא ילד קטן, אתה לא תלוי בהורים שלך יותר כמו פעם. וזה בסדר להיות מי שאתה. ולכולנו יש חסכים שנגרמו לנו ממה שאנשים עשו לנו ומה שהסביבה גרמה לנו להיות.
אבל, ויש פה אבל גדול, אתה תמיד יכול לשנות את זה:) אתה רק בן 17! (אני בת 16 ואני מרגישה לפעמים כמו בת שלוש ולפעמים כמו בת מאתיים)
ליטרלי.הכל. עוד לפנייך.
אז תשרוד את זה עוד קצת, וזהו.
אתה שניה מלפתוח את הפרק הזה בחיים שלך שנקרא שנות העשרים. והפרק הזה חלק, לא כתוב בו כלום עדיין.
תכתוב לעצמך אותו, תבנה בשבילך עתיד.
ותתעודד, כי יש לך עוד המוןן זמן לתקן הכלל.
מצטערת שאני לא ברורה ולא מבינה שום דבר.
אבל מה שכן, ההורים שלך, למרות הכל, הם רק השותפים שלך למסע הזה שקוראים לו החיים.
תמיד יש מי שנדפק בחלוקת שותפים למשימה.
רק מה. אתה כבר לא ילד קטן, אתה לא תלוי בהורים שלך יותר כמו פעם. וזה בסדר להיות מי שאתה. ולכולנו יש חסכים שנגרמו לנו ממה שאנשים עשו לנו ומה שהסביבה גרמה לנו להיות.
אבל, ויש פה אבל גדול, אתה תמיד יכול לשנות את זה:) אתה רק בן 17! (אני בת 16 ואני מרגישה לפעמים כמו בת שלוש ולפעמים כמו בת מאתיים)
ליטרלי.הכל. עוד לפנייך.
אז תשרוד את זה עוד קצת, וזהו.
אתה שניה מלפתוח את הפרק הזה בחיים שלך שנקרא שנות העשרים. והפרק הזה חלק, לא כתוב בו כלום עדיין.
תכתוב לעצמך אותו, תבנה בשבילך עתיד.
ותתעודד, כי יש לך עוד המוןן זמן לתקן הכלל.
מצטערת שאני לא ברורה ולא מבינה שום דבר.
שאלה: המצב הזה הפך אותך ליותר עצמאי או ללהיות סגור ומופנם?
אוף אני לא טובה בלתת עצות
אז נעצתי מקווה שהכול יסתדר לך❤
אוף אני לא טובה בלתת עצות
אז נעצתי מקווה שהכול יסתדר לך❤
אנונימית
אני כל כך מצטערת, אתה תמיד יכול לפנות אלי בפרטי ולצערי אין לי איך לעזור לך כל כך.
תנסה להשיב אותם לשיחה ולספר להם איך אתה מרגיש
תנסה להשיב אותם לשיחה ולספר להם איך אתה מרגיש
גם אני מרגישה ככה!
שואל השאלה:
לאנונימית ששאלה. השאלה בעייתית.
אני אולי "יותר עצמאי" מילדים אחרים כי אני צריך להסתדר לבד עם הרגשות שלי.
אבל זה גם גורם לעצמי להיות תלותי יותר בעצמי.
לאנונימית ששאלה. השאלה בעייתית.
אני אולי "יותר עצמאי" מילדים אחרים כי אני צריך להסתדר לבד עם הרגשות שלי.
אבל זה גם גורם לעצמי להיות תלותי יותר בעצמי.
אנונימי
מקווה שאתה בסדר. אם אתה צריך עזרה מוזמן לדבר.
אבל שתדע יש לך אותי בפרטי ועוד שנה אתה יכול ללכת מהבית
שתדע שאתה לא לבד ואני חווה בדיוק מה שכתבת פה.
אנונימית
גם אני עובר את זה אחי
אנונימי
אצלי זה גם היה ככה לפני שנתיים.
ההורים שלי גרושים, אבל שלי תמיד היה מוכן לוותר עלינו בשביל החברות שלו, היה עובר לגור איתן אחרי חודש שהם ביחד, מביא להן תאשראי ואז שאני צריכה משהו חשוב לביהס הוא אומר שאין לו ויום אחרי קונה לחברה שלו תכשיט.
בכללי איזה חמש פעמים הוא ניסה להעיף אותנו מהבית (מבחינה חוקית הבית חצי שלו חצי היה של אמא שלי עד שאני אהיה בת 18).
ולא היה אכפת לו שלא יהיה לנו מקום אחר ללכת, הוא עושה את זה כי הוא חושב שחברות שלו יאהבו אותו רק אם הוא יתן להם כסף והוא מפחד להיות לבד.
לאמא שלי היה חבר אלים והוא גר אצלנו במשך שנה, בפעמים הראשונות אמא שלי סלחה לו כי היא אהבה אותו אחרי זה לא היה לה ברירה הוא איים עלייה.
אז שמעתי ביום יום את המכות והקללות והייתי נעולה בחדר שעות על גבי שעות. הוא ממש שינה את אמא שלי. היא התחילה לשים רק על עצמה לתקופה ככה שגם אמא לא הייתה לי וגם לא בית בטוח. הם המשפחה היחידה שלי שגרה באיזור שלי.
אני נכנסתי לדיכאון מאובחן בגלל המצב, גם מהטראומות שחבר של אמא שלי עשה לי.
עכשיו זה בטיפול, דיברתח עם אמא שלי והמצב איתה מתחיל להיות טוב יותר, עם אבא שלי אותו דבר, לא שם עלינו ורק מנסה להרוויח מאיתנו כסף לחברות שלו.
תנסה לדבר איתם. זה יכול לעזור ואם לא אז בתכלס לא הרווחת ולא הפסדת אז שווה לנסות
ההורים שלי גרושים, אבל שלי תמיד היה מוכן לוותר עלינו בשביל החברות שלו, היה עובר לגור איתן אחרי חודש שהם ביחד, מביא להן תאשראי ואז שאני צריכה משהו חשוב לביהס הוא אומר שאין לו ויום אחרי קונה לחברה שלו תכשיט.
בכללי איזה חמש פעמים הוא ניסה להעיף אותנו מהבית (מבחינה חוקית הבית חצי שלו חצי היה של אמא שלי עד שאני אהיה בת 18).
ולא היה אכפת לו שלא יהיה לנו מקום אחר ללכת, הוא עושה את זה כי הוא חושב שחברות שלו יאהבו אותו רק אם הוא יתן להם כסף והוא מפחד להיות לבד.
לאמא שלי היה חבר אלים והוא גר אצלנו במשך שנה, בפעמים הראשונות אמא שלי סלחה לו כי היא אהבה אותו אחרי זה לא היה לה ברירה הוא איים עלייה.
אז שמעתי ביום יום את המכות והקללות והייתי נעולה בחדר שעות על גבי שעות. הוא ממש שינה את אמא שלי. היא התחילה לשים רק על עצמה לתקופה ככה שגם אמא לא הייתה לי וגם לא בית בטוח. הם המשפחה היחידה שלי שגרה באיזור שלי.
אני נכנסתי לדיכאון מאובחן בגלל המצב, גם מהטראומות שחבר של אמא שלי עשה לי.
עכשיו זה בטיפול, דיברתח עם אמא שלי והמצב איתה מתחיל להיות טוב יותר, עם אבא שלי אותו דבר, לא שם עלינו ורק מנסה להרוויח מאיתנו כסף לחברות שלו.
תנסה לדבר איתם. זה יכול לעזור ואם לא אז בתכלס לא הרווחת ולא הפסדת אז שווה לנסות
אנונימית
יואו אתה אשכרה תיארת את החיים שלי רק שאני בת 16 וחצי ואחת לפני האחרונה
להורים שלי לא אכפת בכלל ממני כבר בגיל 12 הייתי חוזרת ב2 בלילה ואני גרה בשכונה של עברינים זה קשה ההרגשה שלא דואגים לך ושאין עם מי לדבר
אבל אתה לומד לפתור את הבעיות שלך לבד
אתה לומד להיות עצמאי
להתמודד עם הדברים לבד
זה לא קל אתל תנסה לראות את הטוב אם לא תראה את הטוב זה יהיה יותר קשה ותיפול למרמרה גדולה ותהיה רק עצוב וזה לא מה שיעזור
להורים שלי לא אכפת בכלל ממני כבר בגיל 12 הייתי חוזרת ב2 בלילה ואני גרה בשכונה של עברינים זה קשה ההרגשה שלא דואגים לך ושאין עם מי לדבר
אבל אתה לומד לפתור את הבעיות שלך לבד
אתה לומד להיות עצמאי
להתמודד עם הדברים לבד
זה לא קל אתל תנסה לראות את הטוב אם לא תראה את הטוב זה יהיה יותר קשה ותיפול למרמרה גדולה ותהיה רק עצוב וזה לא מה שיעזור
אנונימית
נשמע מצב לא קל.
אני מכירה את התחושה הזו שאתה היחידי שנשאר להגן ולהיות בשביל עצמך. זו לא תחושה טובה לרוב. יותר כמו מלחמה כשאתה מקבל את כל התפקידים. לכולנו יש ימים רעים, מורדות ומצבי רוח משתנים וצריך את הדמות אב/אם שיישבו שם ליידך.
אבל כל אלה, שמבדילים את החיים שלך מילד ממוצע הם אותם דברים שיוציאו ממך את המיטב שלך. ואתה תוביל ותסלול לעצמך דרך אחרת, ומהמקומות הקשים אתה תצמח ומהמקומות האלה תזדהה עם אחרים במצבך. ואתה תקבל תמורה במקום אחר. לא כולם נולדו להיות רגילים. יש כאלה שנבחרו לעבור במסלול קשה.
אל תשכח להעריך את הטוב בחיים. אני בטוחה שיש לך ממנו.
אני מכירה את התחושה הזו שאתה היחידי שנשאר להגן ולהיות בשביל עצמך. זו לא תחושה טובה לרוב. יותר כמו מלחמה כשאתה מקבל את כל התפקידים. לכולנו יש ימים רעים, מורדות ומצבי רוח משתנים וצריך את הדמות אב/אם שיישבו שם ליידך.
אבל כל אלה, שמבדילים את החיים שלך מילד ממוצע הם אותם דברים שיוציאו ממך את המיטב שלך. ואתה תוביל ותסלול לעצמך דרך אחרת, ומהמקומות הקשים אתה תצמח ומהמקומות האלה תזדהה עם אחרים במצבך. ואתה תקבל תמורה במקום אחר. לא כולם נולדו להיות רגילים. יש כאלה שנבחרו לעבור במסלול קשה.
אל תשכח להעריך את הטוב בחיים. אני בטוחה שיש לך ממנו.
אוף גם אצלי אף פעם לא כיף בבית
אנונימית
אני ככ מבינה אותך
אני בעצמי יתומה ואני יודעת כמה זה קשה שאין לך עם מי לדבר או שיש לך אבל אף אחד לא מקשיב.
תנסה לדבר איתם ואשקרה לשאול אותם אם הם מקשיבים לך בכלל.
אני גם יודעת את ההרגשה שהמשפחה שלך בוגדת בך זה כואב אבל אם לא הייתי שואלת אותם דברים גם אם ידעתי מראש שהתשובה כואבת בחיים לא הייתי מבינה שהם חושבים שהם עושים לי טוב ולא מתכוונים לרע
אז תדעודד
תנסה לדבר איתם ואשקרה לשאול אותם אם הם מקשיבים לך בכלל.
אני גם יודעת את ההרגשה שהמשפחה שלך בוגדת בך זה כואב אבל אם לא הייתי שואלת אותם דברים גם אם ידעתי מראש שהתשובה כואבת בחיים לא הייתי מבינה שהם חושבים שהם עושים לי טוב ולא מתכוונים לרע
אז תדעודד
יקר,
מהדברים שכתבת עולה תחושת בדידות מעיקה. נראה שאתה חש אולי חסך של רגשות בתוך סביבתך הקרובה. ייתכן שהעדר רגשות כלפיך כפי שאתה מתאר, גורמים לך לחשוש שאולי גם אתה הפכת להיות אפתי, ריק מפנים, בלי יכולת להרגיש אהבה או שנאה ... ואדם צריך להרגיש משהו מבפנים.. שומעת בקולך כמיהה למישהו שיכעס עליך, שיחמול עליך, שיצר את צעדך, מישהו שייתן לך הרגשה שאתה קיים, שאתה חשוב. ייתכן שאתה צמא ליד מלטפת, למישהו שידאג לך, שינזוף בך אם נכשלת במבחן... נראה שהיד החופשית שאולי קיבלת בבית לעשות ככל העולה על רוחך בלי שום ביקורת והגבלה גורמת לך להרגיש חנוק, עצור, חסר חיוניות...
יקר, נראה שלא קל להישאר עם התחושות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו שיוכל להיות שם למענך לאוזן קשבת, שניתן יהיה לשתף בתחושות שאתה חווה..
אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכל, אם תרצה בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו שיקשיב למה שתבחר להביא וינסה להיות שם בשבילך.
שלך,
מתנדבת סה"ר
מהדברים שכתבת עולה תחושת בדידות מעיקה. נראה שאתה חש אולי חסך של רגשות בתוך סביבתך הקרובה. ייתכן שהעדר רגשות כלפיך כפי שאתה מתאר, גורמים לך לחשוש שאולי גם אתה הפכת להיות אפתי, ריק מפנים, בלי יכולת להרגיש אהבה או שנאה ... ואדם צריך להרגיש משהו מבפנים.. שומעת בקולך כמיהה למישהו שיכעס עליך, שיחמול עליך, שיצר את צעדך, מישהו שייתן לך הרגשה שאתה קיים, שאתה חשוב. ייתכן שאתה צמא ליד מלטפת, למישהו שידאג לך, שינזוף בך אם נכשלת במבחן... נראה שהיד החופשית שאולי קיבלת בבית לעשות ככל העולה על רוחך בלי שום ביקורת והגבלה גורמת לך להרגיש חנוק, עצור, חסר חיוניות...
יקר, נראה שלא קל להישאר עם התחושות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו שיוכל להיות שם למענך לאוזן קשבת, שניתן יהיה לשתף בתחושות שאתה חווה..
אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכל, אם תרצה בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו שיקשיב למה שתבחר להביא וינסה להיות שם בשבילך.
שלך,
מתנדבת סה"ר