פליז תכנסו, אני מתחננת

אז יש לי פסיכאטרית שמלווה אותי מגיל 6, אני בת 15
ובעיקרון יש לי אותה ופסיכולוגית בגלל GAD (הפרעת חרדה מוכללת).
ובשנתיים האחרונות, בנוסף לחרדה התחלתי להרגיש דכאון. התחלתי להסתגר בחדר ולבכות כל יום, בעיות באכילה (ירדתי המון במשקל). שנאה עצמית, הרגשה שאני לא שווה כלום, שאף אחד לא רוצה בחברתי, ריקנות, ועוד הרבה תחושות, דיברתי על זה עם הפסיכולוגית שלי, והיא אמרה לי שזה נשמע לה כמו דיכאון וכדאי לי לדבר עם הפסיכאטרית שלי על זה.
פעם אחרונה שנפגשתי עם הפסיכאטרית שלי הייתה בכיתה ח' (יש לי פגישה איתה פעם בשנה אבל התבטל בגלל הקורונה). ועכשיו היא הודיעה להורים שלי שתתקיים פגישה היום, השאלה- האם לספר לה?
אני כלכך מפחדת מאיך שההורים שלי יגיבו אם הם ידעו, אני לא יודעת מה לעשות..):