היי יש לי למחר עבודה קטנה בשיעור חינוך- כיתה ח

נתנו לנו מילה, ואנחנו צריכים לרשום כמה משפטים על מה המילה הזאת *בשבילנו* ולהקריא מול כל הכיתה.
המילה שנתנו לי היא - תקווה. ואני אשמח לדעת מה דעתכם על הקטע שרשמתי, אני לא רוצה שהכיתה שלי תצחק עלי גם ככה אני נורא בלחץ כי יש לי קצת חרדה חברתית ..
"תקווה היא כמו מערה של חושך, אופל ופחד.
אתה צועד בה ולא רואה דבר, אין קול ואין שומע.
אתה אבוד, חסר אונים וחרד, האם זה הסוף? אתה פוחד.
אך אור רחוק מתגלה באופק. אתה צריך לצעוד אל אור זה, הוא נורא רחוק לא אשקר, תצעד אליו- תגיע אליו.
אך ייאוש יכול לעצור אותך, ייאוש יכול לשכנע אותך שאין אור, כאשר הוא נמצא מול עינייך. ואם תאמין לו, האור בהחלט יעלם. אתה רוצה להיות מוקף באור, ולא בחושך.
ולכן, אסור לך להיכנע לייאוש. תמשיך לצעוד, אל תתייאש. גם אם רחוק, אתה צריך לזכור שאתה כמו אש. אתה עצום, אתה חזק. אם רק תרצה כל דבר הוא יושג.
ולבסוף, אתה תודה לעצמך כל שארית חייך.
בזכות שלא נכנעת לייאוש, אתה מוקף באור מוער, נמרות שיכולת.. להישאר באפלה."

אני מרגישה שזה גרוע ממש ואי.. לשנות משהו?