תרגיעו אותי שנייה

הברזתי היום מבית ספר, עכשיו זה לא דבר חדש, אני מבריזנית, אני מבריזה כל הזמן. ההורים שלי גרושים, ואני גרה עם אמא שלי, אז עכשיו דיברתי עם אבא שלי בטלפון. אמרתי לו שלא הלכתי, ושלא היה לי כוח, והוא התחיל להלחיץ אותי בטירוף. הוא לא התכוון אבל הוא התחיל לדבר על זה שזה בית ספר טוב, ועל העתיד שלי, ועל זה שכולם בונים עליי, ועל היכולות שלי, ועל ציונים. אני בכיתת מופת, אבל אנחנו לא כאלה חכמים כמו שאתם חושבים...ההורים שלי רגילים לציונים טובים ממני, ואני יודעת שבמדעים נגיד, היה לי שני משימות באופק שקיבלתי 60. ועוד מבחן אחד שקיבלתי 87 ועל זה כל הציון שלי...אם אני אקבל בתעודה מתחת ל80 בציון ההורים שלי יהיו ממש מאוכזבים ממני. ובערבית בחצי מהמבחן שלי אני חרבשתי את התשובות ועוד חצי אחר לא עניתי בכלל, עוד לא קיבלנו ציונים אבל הציון שלי בטח לא משהו בכלל...
קיצר נכנסתי להתקף חרדה קצת, לא בגלל הציונים, בגלל אבא שלי. הוא לא התכוון אבל הוא הלחיץ לי תצורה, זה לא שקל לי בלימודים או משהו.

סורי סתם חפרתי