טוב אז כל יום אני רושמת כמה קשה לי ואני לבד בהפסקה..

וואלה אין לי אף אחד, כל החברים המזויפים שלי נחשב? יבשים אליי רצח. אולי רק את אמא שלי יש לי.
התקשרתי והיא ממש הייתה על סף בכי ששמעה את הקול קלי, אני רק מדוכאת עם חיוך מזוייף כדי שלא ישלחו אותי לפסיכולוג ולטיפול.
לברוח מבית הספר ולקחת קו לתל אביב לים?
אני באמת רוצה לברוח מהכל וים זה הדבר שאני הכי אוהבת..
אני לא יודעת מה לעשות אני מתנהגת כמו משוגעת.