הבת שלי מתנהגת מוזר אבל היא לא משתפת יש פה הורים שמייעצים ?

אני לא הורה ... אבל תתני לה להרגיש שהיא יכולה לספר לך הכל ושאת לא תשפטי אותה ...

אני לא אמא אבל אני יכולה להגיד לך שאולי קרה לה משהוא ובגלל זה היא נסגרה והתחילה להתנהג מוזר .
בת כמה היא ? יכול להיות שהיא רבה עם חברה מהכיתה או שקורה לה משהו והיא לא יודעת איך לפנות אליך

יש מומחי סטיפס
אני יודע על אחת titi_tubulina

בתור נערה אני יכולה להגיד לך שזה דבר נורמלי , לא כל ילד ישתף את ההורים שלו אין לך סיבה לדאוג לגבי זה , אבל אם את רואה שמשהו עובר עליה אני מציעה לך שתפני אליה ותדברי איתה על זה , תסבירי לה שאת פה בשבילה וכל דבר שיקרה את תהיי שם ולא תשפטי אותה

כנראה קרה לה משהו בבית ספר או אולי אם החברות או שאולי משהו פרטי בתור נערה תנסי לשאול אותה או שתגרום לך לספר לה ותיהיו יותר פתוחות

שואל השאלה:
ביתי בחטיבה נערה

מאמינה שיש פה מעט מאוד הורים, רובינו כנראה בגילה של ביתך פחות או יותר.
ואולי נוכל אפילו לעזור יותר.
זה לגמרי הגיוני, בגיל ההתבגרות ויתכן שגם לפני יש הרבה מאוד שינויי מצב רוח, סודות.. וכדומה, דברים שאנחנו פחות מעדיפים לשתף, ואם אנחנו משתפים את החברים שלנו - אל תעלבו, יתכן והם יותר יבינו אותנו מין נקודת המבט שלנו, ופחות ישפטו אותנו, ואם אנחנו מספרים לא תמיד אנחנו נרצה שתשנו משהו, ואם נספר את לא באמת יכולה להבטיח שלא תשני משהו. מה שלא קורה עם חברים.
בנוסף, ההורמונים, שמשנים את מצבי הרוח.. ביתך צריכה זמן ושתכילי אותה, שלא תשפטי אותה, אל תנסי להבין מה קרה, נסי להבין איך לעזור לה עם מה שקרה.

שואל השאלה:
היא מתנהגת כמו " זומבי " הולכת כאילו בעולם אחר מדברת לא יפה כלפי אבל אני שותקת לה

אל תשתקי , את צריכה לדבר איתה אין לך ברירה

תנסי להבין מאיפה מגיע הדבר הזה, יכול להיות דימוי גוף, יכול להיות מצב חברתי, יכול להיות בעקבות לחץ מהלימודים.....היא לוקחת אולי רטלין? יכול להיות זה רק הורמונים של גיל ההתבגרות, לכן את צריכה יותר לדאוג לתמוך בה והרבה פעמים כשהיא מדברת אלייך לא יפה היא לא מתכוונת באמת למה שהיא אומרת ומתכוונת אלייך, אלא מוציאה תסכול, במקום לכעוס עליה תנסי להבין אותה, תקחי אותה לשיחה ברוגע ואל תלחצי עליה לא משנה מה

על מנת שזה לא ידרדר תנסי לדבר איתה

בתור נערה, כדאי שתגשי אליה בצורה רגועה, לא לתקוף, ומאוד מאוד חשוב,
אם היא משתפת אותך לא משנה מה, לא לשפוט!, זה ירטיע אותה והיא לא תרגיש בנוח, תנסי לשאול, להתעניין, לדבר איתה על דברים שהיא אוהבת, ואם עדיין אין תשובה, הכי טוב לשחרר,
תני לזמן לעשות את שלו ואל תלחצי עליה, וכל דבר שהיא משתפת גם אם הוא לא הכי טוב, לא לשפוט ולהיות רגועה, זה מה שאני יכולה לייעץ(:

תשאלי בfxp או בaskpeople
לא באתר שממוצע הגילים הוא 14

בעיקרון זה אתר של נערים, אבל אני בתור נער חושב שכנראה קשה לה ולפעמים זה דברים שצריך להתמודד איתם לבד
תדברו איתה בכלליות ותשאלו אותה איך היא מרגישה ואם משהו מפריע לה

אם היא מדברת לא יפה כלפייך אל תשתקי.
אני באופן אישי פחות פתוחה עם ההורים שלי ולא מספרת להם יותר מדי דברים שעוברים עליי ביום ביום או גורמים לי לעצב / תסכול מסוים. או שאספר לחברה או שאשמור לעצמי.
אל תנסי ללחוץ עליה לספר לך, פשוט תבהירי לה שאם היא צריכה מישהו לדבר את תהיי שם וזהו, משם היא תחליט אם לשתף אותך או לא. אבל תבהירי לה כמובן שלא משנה מה עובר עליה זה לא אמור להגיע למצב של יחס לא מכבד כלפייך, שתלמד להפריד.

בתור ילדה אני יכולה לומר לך שאת פשוט צריכה לתת לה את ההזמן לתת לה להרגיש יותר בנוח תאמיני לי שמתי שהיא תחשוב שזה נכון לספר היא תספר לך דברים:)

אמא זאת את ?

העצה הכי טובה שלי
פשוט תלכי ותחבקי אותה, תגידי לה שאת תמיד שם בשבילה ושהיא יכולה להרגיש איתך בנוח
אני יודעת שלי זה היה ממש עוזר, למרות שזה לפעמים לא ניראה ככה אבל אני ממש מתה לחיבוק מבפנים חחח

חיבוק טוב ושיחה מכילה ולא שיפוטית יכולים לעזור. תראי לה שאת שם למענה בכל דבר וכל מצב. אני יודעת על עצמי שאמא שלי הצילה לי את החיים בסביבות גיל 16 בגלל שהיא שמה לב לשינוי אצלי ובדקה, אמנם לא בדרך שגרמה לי לרצות לשתף איתה פעולה אבל בסופו של דבר זה עבד

לא הורה אבל תעשו ארוחת ערב כול יום ותשאלי אותה איך עבר עליה היום איך היא מה קורה אולי יקח זמן אבל אממ כן

הייתי הולכת למדריך.ת הורים אם זה מאד מדאיג אותך וזה מאד חמור

אני אומרת את זה בתור ילדה, תנסי לתת לה את התחושה שהכל בסדר, תדברי איתה יותר, לא בהכרח על זה, תגרמי לה להרגיש בטוחה איתך, אולי היא תספר לך.

אני בת 14
סורי

יש פה בעיקר בני נוער אבל אני ממליצה לך להקשיב להם.
כולנו היינו וחלקנו עדיין במצב של הבת שלך, ואני חושבת שכולנו יודעים מה היינו רוצים שההורים שלנו יעשו כדי לגרום למצב הזה להשתנות.
אני אולי רק בת 18 אבל אני חושבת שאם הייתי במצב של הבת שלך כרגע, הייתי רוצה שאמא שלי פשוט תבוא ותדבר איתי, בלי להלחיץ אותי, בלי לגרום לי להרגיש לא בסדר עם עצמי. אלא רק לבוא ולשאול אותי "הכל בסדר?"
ברור שיש מצב גדול שהייתי אומרת לה כן ושתעזוב אותי בשקט אבל הייתי רוצה שהיא לא תפסיק לנסות. שהיא תראה לי שהיא פה לידי ושאין לי מה לפחד לפתוח את זה, עד שאני ארגיש מספיק בטוחה לפתוח את מה שקרה לי.
מקווה שעזרתי❤

נראה לי שדווקא פה תמצאי את התשובות של מה לעשות כי זה בא מנערים שכן חווים מה שהבת שלך חווה ויודעים איך להתמודד.
תהיי לצידה, בלי לשפוט, בלי להעיק. פשוט תראי לה שאכפת לך, שהיא חשובה לך ושתהיי לצידה באש ובמים.

יש מצב שעובר עליה משהו, נסי לדבר איתה

היי מה קורה?
אני לא הורה אבל גם אני נערה בחטיבת הביניים וגם לי קורה אותו דבר בדיוק.
זה הגיל הזה, אין באמת מה לעשות
אבל אני רוצה להגיד לך משהו אחד, משהו אחד שההורים שלי לא עשו כדי שאני ישתף אותם במה שעובר עלי- הם לא הבינו אותי.
אני בכיתה ט, כיתה נוראית עם הקורונה, כולם הפקירו אותנו בבידוד ועכשיו רוצים שנחזור ללמידה כמו לפני הקורונה.
יש עלינו מעמסים רבים, וההורים שלי רק רוצים שאני אהיה תלמידה טובה ואלמד מלא.
מבחינתם אני צריכה לקבל ציון גבוה, וכשאני מקבלת שמונים זה לא מספיק להם..
הם טוענים שאני ילדה מפונקת ובקושי לומדת אבל זה לא נכון!!
אני לא מצליחה להסביר את זה להם כי הם לא עברו את זה.
ההורים שלי היו הילדים הכי טובים בחטיבת הביניים ורק למדו כל הזמן (או לפחות זה מה שהם אומרים).

עצה שלי, דברי איתה..
תגידי לה שלימודים זה לא הכל, תשאלי אותה אם היא רוצה חופש לכמה ימים מהלימודים וצאו לבלות ביחד.
אל תחפרי לה מה עם העבודה הזאת והזאת ולמה יש לך ציון כזה וכזה, שחררי.
כמובן אל תתני לה להשתמט מהלימודים אבל שיהיה לה איזה כמה ימים חופש ואחר כך היא תחזור במלא הכוחות!
תני לה איזה חיבוק, תגידי לה שהכל בסדר ואת תמיד כאן בשבילה, תגידי לה שאת אוהבת אותה וזהו!
אל תיהי מעורבת מידי ואל תתרחקי מידי ממנה, תיהי שם בשבילה וזה מה שאפשר לעשות.
בהצלחה ;)

שואל השאלה:
אני מנסה אבל היא ילדה מאוד קרה

^מצטערת, את מכירה אותה יותר טוב ממני- את יודעת יותר טוב ממני מי היא ומה היא, לפעמים פשוט צריך לשחרר.
אולי תנסי לדבר עם החברות הכי טובות שלה ואולי הן ידעו מה קרה לה

שואל השאלה:
לא , היא לא תדבר איתי אם אדבר איתן

אז נראלי כדאי לדבר איתה גם אם היא קרה, להיות פשוט שם בשבילה אם היא תרצה לדבר וזהו.. מניסיון שלי אל תנסי יותר מידי לדבר איתה וכזה אחרת היא תתעצבן עליך.
פשוט תתני לה לחיות ככה, זה עניין של זמן :(