למה היא לא מבינה אותי ? איך אני יכול להסביר לה שתבין את זה כבר ?!

אז היום חילקו את התעודות בבית ספר שלי (כיתה ח')
וקיבלתי 40 במתמטיקה ואמא שלי באה לבדוק והייתה בשוק שקיבלתי 40 אז התחלתי לענות לה תשובות כמו: " כל השנה אני אמרתי לך כמה קשה לי במתמטיקה ועכשיו את מופתעת ? אמרתי לך שאני צריך מורה פרטי ויותר משנה אמרת שאת מחפשת אז איפה הוא ? נתקע בדרך לפה ? אל תאשימי אותי כי עם כל הכבוד יש הורים שבאמת אכפת להם מהציונים , לך לא באמת אכפת , את לא שואלת אפילו איך הלך לי במבחנים אז מה ? לא מעניין אותך ? את יודעת אפילו שלפעמים אני שוכח ממבחנים כי עם כל הכבוש אני גם בן אדם גם אני שוכח לפעמים ורוב ההורים שאכפת להם מזכירים לילדים שלהם מבחנים אז מה איתך ? לא אכפת לך ? ואחרון והטוב ביותר זה שלא אכפת לך שאני לפעמים לא מתאמן למבחנים , למה את לא אומרת לי כלום ? לא אמרת לי משהו אחד כל השנה שלפעמים לא היה באלי להתאמן למבחן אז ?
אני הבעיה פה שלא אכפת לך ? את חושבת שזה קל כל המבחנים וכו'.. אבל בשבילי זה לא , את יודעת שאני לא אוהב לימודים ומה שהכי מצחיק פה שמגיל קטן לא ניסית לעשות אותי ילד "חנון" כי בואי נגיד תאמת לך לא אכפת , ולסיום הכי מצחיק זה שאת אומרת לי בסוף שאת רוצה שאני אהיה בהייטק , אמא תודה רבה לך על התמיכה שלי בלימודים , בזכותך קיבלתי את ה 40 האלה " חייב להגיד שכל זה היה מעצבים והבאתי גם צעקות .
חיכיתי מלא זמן לרגע הזה שהיא תראה את התעודה כי אחרי הכל אני אשם נכון ? אין לי שום תמיכה מההורים שלי ואבא שלי בכלל לא בקשר איתי מה שאומר שזה ממש על הז*ן שלו אז ?
הכל בגללי נכון ? מספיק שהיא תקח קצת צד בזה זה כבר יעשה לי טוב כי אני בפחד לאיזה תיכון אני אלך ומה יקרה עם העתיד שלי . יש לי סיוטים שאני לא אצליח בשום דבר בעתיד ואז אני האשים את עצמי אבל עכשיו אני מבין לאט לאט זה שקיבלתי חינוך חרא ובלי תמיכה .


נ.ב - נכון שאני כבר ילד אחראי אבל המקסימום זה לתת לילד חינוך , מוטיבציה ותמיכה . כל זה לא קיבלתי . אבל אני לא מתלונן כי היחידה שמתלוננת זאת אמא שלי , אבל הכל טוב למדתי שבעתיד בעזרת השם אני צריך לתת תמיכה לילדים שלי ולחנך אותם לא כמו שחינכו אותי .