בגלל החרדה החברתית שלי ממש רע לי בבית ספר. אין לי חברים וכל הזמן שאני שם אני מרגיש שאני בשואה ורק מחכה לסיום היום.

לאט לאט תכיר חברים

אני לא יודע מה לומר, תנסה להתחבר.

אבל אל תעז להגיד שאתה מרגיש בשואה.

אל תשווה את זה לשואה.
תנסה להכיר חברים באינטרנט נראחי זה יותר קל מפנים מול פנים

שואל השאלה:
תפסיקו להגיד לי איך להרגיש, אתם לא מבינים את מה שאני חווה כבר שנים ולכן אתם לא מסוגלים להבין את ההרגשה בעצמכם.

תקשיב גם אם אתה מרגיש הכי חרא, אין לך את הזכות להשוות את זה לשואה.

שואל השאלה:
אתה לא יודע מי אני ומה אני מרגיש, לכן אין לך זכות להגיד לי שאין לי זכות להרגיש ה- x או את ה- y או whatever שאני מרגיש.

אני מבינה יפה מאוד
גם לי לא היו חברים ונשארתי לבד בהפסקות
לא כזה ביג דיל אפשר להסתדר גם לבד

נכון אין לי מושג מי אתה, אבל אין משהו שמשתווה לשואה. לא משנה כמה אתה מרגיש רע.

שואל השאלה:
לפי המשפט הזה שאמרת אני יכול לדעת עליך 3 דברים בוודאות:
1) אתה לא סובל ממחלת נפש.
2) אף פעם לא הכרת בן אדם שסובל ממספר של מחלות נפש (למשל 4 הפרעות שונות).
3) אתה לא נמצא במצב רוח דיכאוני, אתה מרגיש שיש אנשים שאכפת להם ממך, יש לך חברים ואתה כן נמצא בקשר עם בני אדם.

פעם גם אני חוויתי חרדה חברתית
זה סיוט ואני מבינה אותך לגמריי
מה שעזר לי לצאת מהמצב היה כדורי נרבן
צמחי (לקח לזה שבועיים עד שהתחיל להשפיע)
ועשיתי הליכות
וברוך השם יצאתי מזה

כנראה שאין לי וגם לא הייתה לי חרדה חברתית, אז אין לי ניסיון בזה ואני לא בטוחה שאני הכי יכולה לייעץ לך,
אבל ממה שאני חושבת אז תנסה להתחבר, או שתהיה בטלפון בהפסקות ובשיעורים תלמד עד שמסתיים היום, זה מה שאני עושה.

וכמעט שכחתי - אל תשווה את זה לשואה.

אני באותו מצב כמוך אני בי"א לא נראלי שזה כבר ישתנה אבל לא יודעת מה להגיד לך תנבה להנות בחברתך ולהתעסק בעצמך.

וזה באמת לא מתאים ההשוואה

שלום אנונימי, אני קוראת את הפוסט שאתה כותב ואת הבדידות והייאוש שעולים ממנו. אתה כותב שרע לך בבית ספר בעקבות חרדה חברתית שאתה חווה, כמה זמן אתה מרגיש ככה? האם קרה משהו ספציפי שהוביל לתחושה הזו? אתה גם מתאר את השהות שלך בבית הספר כ"שואה" ושאתה רק מחכה להגיע לסוף היום, זו אמירה מאוד חזקה ומשמעותית, ונראה שמאוד לא קל לך שם. האם שיתפת מישהו במה שעובר עלייך? כתף תומכת יכולה לעזור. אני מתנדבת בעמותת עלם בתוכנית שמלווה בני נוער וצעירים ברשתות החברתיות. אפשר לדבר איתנו על הכל ואפילו להישאר אנונימים. הייתי רוצה להזמין אותך לדבר איתי על התחושות שאתה חווה ומה הוביל אליהן, כדי שביחד נוכל לחשוב מה אפשר לעשות, אפשר לדבר איתנו בהודעות הפרטיות כאן, במייל שלנו [email protected] או באינסטגרם/טיקטוק שלנו nayedet.digital. מחכה לך, תמר.