בבקשה כנסו. אני כלכך מתוסכל

אני בכיתה ז, עברתי ביסודי שלושה בתי ספר, אף פעם לא היו לי חברים לטווח זמן ארוך, כרגע אני ממש בודד, אובחנתי בדיכאון וחרדה חברתית, אני לא בקשר עם אף ילד מהבית ספר הקודמים שלי ובאחד מהבית ספר היסודיים שהייתי עברתי חרם אז אני לא בידיוק בקשר עם הילדים שם...
יש לי חבר אחד שאיתי בחטיבת הביינים שהוא הבן של חבר של אבא שלי (אף פעם לא היינו יחד באותו בית ספר) בגלל שאבא שחו חבר של אבא שלי אז זה מרגיש שאנחנו די חברים "מאילוץ"..החבר שאיתי לא בידיוק חבר שלי, אני לא בריב איתו אבל פשוט אנחנו לא מתאימים איד לשני, קשה להסביר..אנחנו לא מסוכסכים להפך הוא ממש מקסים ונחמד אבל עם זה שאנחנו חברים, החברות הזאת היא "שטוחה" אין בה כלום..
עם זאת, כשאנחנו בבית ספר אני נעזר בו והוא בי (שנינו כיתה ז אז שנינו חדשים ולא מכירים אף אחד) עם הקורונה וכול זה אז יצא מלא ימים שעוד היינו בקפסולות שאני בחרתי להישאר בבית והוא בחר ללכת בכול זאת, בזמן הזה קרה משהו שכל הזמן פחדתי ממנו, עוד לפני שעלינו לחטיבה.
הוא רכש לו חברים חדשים, ושלא תבינו לא נכון, אני מפרגן לו וזה חא משנה חי כי הוא לא חבר טוב טוב שלי מהסוג שאני ממש רוצה לידי (זה תקף גם עליי מצידו) אבל אני נשאר מאחור..הוא ניהיה יותר ויותר פופולארי בכיצה, אבל אני בצד.
אני הפכתי לילד השתקן הזה שאף אחד לא שם לב אליו.
ובנתיים הוא גדל בכיתה.
אני לא רוצה שוב להיות בודד...