19 תשובות
להתקדם הלאה, זה קשה אבל צריך ללמוד לעשות את זה ולשחרר מבן אדם.
ברגע שתבין שהיא לא שלך ולא נועדה עבורך ולא הזיווג שלך הכל יעבור לך , לעשות דברים שאתה אוהב וכמובן לצאת ולהנות וכן בין היתר להכיר בחורות חדשות.. החיים קצרים מידי תהנה ותתעסק בכיף
אתה צריך לנסות להתקדם
שואל השאלה:
אני מרגיש כאילו משהו דפוק בי שכבר שנים אני לא מצליח למצוא מישהי^ כל המוטיסציה ירדה לי.
שוקל כבר לעשול ניתוח אף ולסת
אנונימי
שואל השאלה:
ורטיגו את אחלה בחורה אבל לך קל להגיד את ממש יפה ישר יקחו אותך. אני כל הזמן משתדל ומנסה בסוף הכל קורס כל החברים שלי כבר עם ילדים. בתים משלהם ואני לבד עם הרבה כסף אבל לבד ובודד
אנונימי
אתה חייב להפסיק להיות תלותי
זה שאתה עם מישהי זה לא אמור לתת לך מוטיבציה להתקדם גם כשאתה לבד אתה אמור להתקדם ושיהיה לך דרך ונתיב שאתה רוצה
לא כי "עכשיו יש לי מישהי אז אני אשקיע בעצמי"
וגם ממליצה לך לא לצפות יותר מידי מאנשים
ומה אפשר לעשות? תמצא משהו שאתה אוהב שאתה קם בבוקר בשבילו ושזה עושה *לך* טוב
אנונימית
להבין שצריך להמשיך הלאה.
היא הלכה? כנראה שהיא לא אמורה להיות בחיים שלך.
זה קשה לקבל את זה, אבל זאת האמת.

תקום, תתחיל ליהנות מהחיים גם בלעדיה.
לא צריך זוגיות בשביל ליהנות מהחיים..



דבר שני, אני רואה שאתה משתמש הרבה ב"אין לי מוטיבציה"
אז מציעה לך לחפש בגוגל לגבי "משמעת עצמית" ואיך לבנות אחת כזאת.
הרבה יותר טוב ממוטיבציה רגעית.. בטוחה שאם תהיה לך משמעת עצמית טובה, תוכל לראות כמה החיים שלך ישתנו לטובה.
כמובן, מן הסתם זה לא רק מסתיים במשמעת עצמית.. אבל בטוחה שתמצא את הדרך שלך משם, הכי טוב לסלול לעצמך את הדרך לבד (כמובן בסדר להיעזר באנשים בבדרך) אבל בסופו של דבר אתה שם לעצמך :)

בהצלחה!!
אנונימית
תקשיב רגע, אל תשווה את עצמך אליי

פשוט אין מה לעשות חייב להתקדם אין ברירה אחרת, זה החיים קוראים דברים טוסים ורעים וכשדברים רעים קוראים צריכים לקום על הרגליים אין ברירה.
בן כמה אתה כבר שאתה ככה מדבר? הכל טוב לא צריך לרוץ
אנונימית
אגב, מה שכתבת לורטיגו -
חייבת להגיד לך שעם גישה כזאת בחיים לא תצליח מהחיים.
תשנה גישה.
אנונימית
מחזקת את מה שורטיגו אמרה-
אם תמשיך להשוות בינך לבין אחרים זה לא יעבוד.

כל אחד, לא משנה כמה "יפה" הוא (ובואו לא נחתור לנושא הזה שיופי זה בכלל עניין של טעם)

אתה מתלונן על הלסת שלך וכו'
שהחיים שלך נוראים
שאין לך בת זוג וכל החברים שלך עם ילדים- שוב, משווה את עצמך לסביבה.

ל*כולנו* קשה בחיים, לא רק לך.
אל תגיד שקשה לך יותר מלאחר, אתה לא צמוד אליהם 24/7 ויודע עם מה הם מתמודדים. תאמין לי שהם מתמודדים, וגם להם לא קל. לאף אחד לא קל!

ונגיד שאתה כן חי עם אדם כלשהו 24/7, עדיין.. זה לא אומר שאתה יכול להבין אותו ב100%!
כל אדם מקבל דברים אחרת, שונה, מתמודד עם זה בדרך שונה.

אז שוב, כי כבר סטיתי קצת מהנושא כאן..

א ל ת ש ו ו ה א ת ע צ מ ך ל א ח ר י ם ! ! !


סליחה אבל מישהו חייב להיות איתך כנה כאן,
תפסיק ליילל ולהתבכיין על כמה נורא לך!

ופשוט,

קום!

תעשה דברים עם החיים שלך , תתרגל חשיבה חיובית, אולי מדיטציות וקריאת ספרים בנושאים שיעזרו לך, שמעניינים אותך, שיקדמו אותך!
בעיקר עשייה של דברים שמקדמים אותך!

ולא משנה כמה קשה, לא לוותר, תזכור שיש אנשים בעולם הזה שחוו דברים שאי אפשר לדמיין אפילו, ולא משנה כמה דברים נוראיים הם חוו והשפלות- עדיין.

עדיין הם המשיכו וההוכחה היא שהם הצליחו!

אני מאמינה שגם אתה מסוגל, אבל זה לא יעבוד אם לא תתחיל מעצמך.

בהצלחה לך,שוב.
אנונימית
מכירנ תהרגשה,אין לך ככ מה לעשות חוץ מלעסוק בדברים שאתה אוהב כדי לשכוח זמן-מרפא נקודה
אח יקר,הכל לטובה
אתה תכיר עוד כל כך הרבה בנות שכבר תשכח את מה שהיא עשתה לך בלב תאמין לי.
תשחרר ממנה לאט לאט,זה כואב,זה קשה,אבל בסופו של דבר גם זה יקרה!
יש ציטוט משיר אהוב- "הייתי משוכנע שנתחתן ונביא ילדים- בקושי החזקנו שנה"

לפעמים מי או מה שנראים לנו כל העולם שלנו, יכולים לקום וללכת יום למחרת. מכמה וכמה קשרים כושלים שלי בחיים שנתתי להם את הנשמה, ובסוף הם התפרקו בלי הודעה רשמית, למדתי שאי אפשר לתת על אנשים אחרים את החסות עליי, בתקווה שישארו שם לתמיד. קח את זה כאילו נולדת מחדש, תבנה את העולם שלך אך ורק עם עצמך. פרידות כאלה יכולות לשבור אותך, ובשביל זה חשוב מאוד לבנות את העולם שלך, שאף אחד לא ילך פתאום, וזה ישמור עלייך בנפילות דומות.

הנה השיר שציטטתי, יש שם משחקי מילים יפים על המצב שאתה נמצא בו. אולי תוכל להזדהות-
הוהו אני אוהבת את השיר הזה ^

ומחזקת את דברייך
למגיבים כאן (חלק מכם). יש אלפי ספרים ועשרות אלפי אתרים על "חמישים עצות טובות איך לנהל את החיים שלך" וכו וכו, הוא לא צריך אתכם בשביל שתצטטו את זה. מה שאתם יכולים לתת לו ושהספרים לא, זה קצת אמפתיה.
זה טבעי להרגיש תלות וצורך בזוגיות, אנחנו נולדים עם זה, זה טבוע בנו חזק, האידאל של האדם הלגמרי-עצמאי ולא תלוי באף אחד אחר הוא סיסמא ריקה. ואני נחשב לאינדיבידואליסט מובהק. ברור שצריך איזון בין תלות לעצמאות אבל תכירו בזה שאנשים זקוקים לקשר קרוב.
זה טבעי שמוטיבציה עולה ויורדת. ואם היו לך ציפיות מהקשר והקשר ניתק, אתה באבל והמוטיבציה יורדת. נכון, היא אמורה לעלות מחדש אחרי שהאבל מעובד, אבל את זה אי אפשר להשיג עם פטיש חמש קילו על הראש. רק בחמלה ואהבה.
כל ספר על פסיכולוגיה חברתית יגיד לכם שאנשים כל הזמן משווים את עצמם לאחרים. לא טוב? זאת המציאות. לגנות את זה לא יעזור כמו שלא יעזור לקום בבוקר ולקלל את מזג האוויר. מה כן? לנסות ליצור תמונה שלמה ומאוזנת. בכל תחום לחלק מהאנשים יש יותר מזל ממני ולחלק פחות. אנחנו נוטים להסתכל רק על מי שיותר טוב לו ואז מרגישים רע - את זה אפשר לשנות קצת. יש תחומים שונים. הוא יותר מצליח ממני ב-א, אבל אני יותר חזק ב-ב. וכן, לייצר לעצמי מטרות *ריאליות* ואז להשוות את עצמי למקום בו אני רוצה להיות, ולנסות לייצר התקדמות. רצוי מטרה אחת בכל פעם, לא לירות לכל הכוונים. ולהבין שזה תהליך, לומדים משפרים לא יורדים על עצמך, מתקדמים בקצב שלך.
גם אדם לגמרי עצמאי לא חייב לפסול קשרים חברתיים עם אנשים. הרי שאנו חוברים לאחרים בין היתר מתוך חיבה אליהם ולא רק כי אנחנו זקוקים למשהו שהם מביאים לנו.

עצמאות היא ערך עליון וזה משהו שכל אחד ואחד חייב ליישם לפחות בצורה מינימלית בכדי להחזיק נפש במצבים קשים. וזו לא סיסמא ריקה, אני מכירה אנשים עצמאיים שחיים באושר עם העצמאות שלהם ונהנים מקשרים עם חברים, אבל הם יודעים איך להעריך אותם ככה שאם יום יבוא והם יקומו, לא תהיה להם נפילה נפשית.

מהיום שנולדנו אנחנו עם עצמינו, כשאנחנו נרגשים, מפחדים, משועממים, כועסים, עייפים, וגם ברגעים שנמות אנחנו עם עצמנו. חייב לנסות להפיק מזה את המיטב וללמוד לחיות בלי תלות לאחרים.
לא רוצה לפתח כאן דיון אינסופי. התפיסה שהיא לא רק שלי היא שקשר בריא כולל את החיבה ההדדית, את הנכונות להיות משענת וגם את הנכונות להישען בשעת הצורך. ולפני הכל הוא מגיע משום שאנחנו בנויים ליצור קשרים.
קשר לא יכול להמריא למקסימום הגובה אם אני לא מוכן להסתכן בנפילה. אמרו לפני שלאהוב זה להסתכן בכך שלא אהיה נאהב. מי שמגן על עצמו יתר על המידה ועושה לעצמו ביטוח על כל צעד רגשי, מחמיץ. והרבה פעמים זה מגיע דווקא מחרדה ולא מביטחון אמתי.
עוברים שינויים לאורך החיים בהקשר הזה, וכמובן תלוי בניסיון שהקשרים מביאים לך. את לא חייבת להסכים אתי עכשיו. רק תזכרי שאידאל העצמאות המוחלטת הוא תוצר של תרבות המערב במאה העשרים, ולא משהו שכל האנושות האמינה בו תמיד. יש עוד השקפות.
בטח שיש עוד השקפות, אתה יוצא מנקודת ההנחה שעצמאות סותרת קרבה אמיתית לאנשים(למיטב הבנתי, תקן אותי אם אני טועה). אני מאמינה שעצמאות היא ערך נחוץ והרבה פעמים הכרחי. הסיכון לאהוב צריך להיות מוקדש לאלו ששווים קרבה, ולא חייב להיות, אלא רק בזמן ובמקום הנכונים ועם האנשים הנכונים, וגם אז, זה לא סותר את המשענת שאנחנו יוצרים לעצמינו(המשובחת ביותר) שהיא היכולת להנות ולהסתדר עם מחייה ביחידות.