אנשים שלא מאמינים באלוהים ובכללי בדת, מה גרם לכם לא להאמין בזה?

כל המשפחה שלי מאמינה ואני לא. אני מניח שאני לא מאמין כי אני לא אוהב את הרעיון שיש ישות שמחליטה עליי ושאני תלוי בה. אני רוצה להיות אחראי לעצמי ולא לומר טוב אלוהים יעזור לי הכל בסדר. אני לא חושב שיש מישהו שפשוט עשה פוף וברא עולם תוך כמה ימים. אני חושב שכל התהליך היה אבולוציוני. ואני שונא הרבה דעות שהתנך תומך בהם: נגד להטב, גבר אחד יכול להיות עם הרבה נשים אבל לאישה יכול להיות רק עם גבר אחד, אם גבר אנס אותך את כבר לא שווה ולכן הוא "מחויב" להיות אחראי עלייך כאילו את חפץ או משהו.
אני גם לא רואה הוכחות לזה שיש אלוהים. צר לי לבשר לכם אבל זה שירד גשם אחרי שהתפללתם לא אומר שיש אלוהים. או זה שהתפללת בשביל אישתו של הבן שלך שתיכנס להריון לא אומר שבגלל זה היא בסוף נכנסה.

מעולם לא ראיתי הוכחה שסיפקה אותי, לא ראיתי את האל, לא הרחתי, לא הרגשתי, לא שמעתי, למה שאני אאמין לסיפורים חסרי משמעות?

תלוי באיזו דת.
אם הכוונה ביהודית - מחסור בהוכחות, לגבי אלוהים אני נע בתפר שבין תאיזם לדאיזם.

^אתה מכניס את עצמך למלכוד.. אם אתה טוען ש"אין הוכחה אלא ראייה" אזי אתה לא רק שולל את קיום האל. אתה שולל גם את קיום הסיבתיות (ואיתה את המדע כולו), את החזרתיות ועוד עקרונות כאלו שלא ראית מעולם (אלא: ראית משהו שאתה מייחס להם). בנוסף אתה גם מפיל מושגים יותר פרטיים מעולם הפיזיקה, כגון: כוח המשיכה, פונקציות גל וכד' (לגבי פונקציות הגל: "הגישה שרואה את פונקציית הגל כיצור מתמטי גרידא מוליכה לבעייתיות לוגית, שכן החלקיק הוא בו-זמנית גם גל (או. בעל תכונות גליות). עקרון ההשלמה (הקומפלמנטריות) שהציע נילס בוהר אינו פותר את הבעיה הלוגית הזאת, אלא לכל היותר מכיר בקיומה. לעומת זאת, בתמונה האונטית המוצעת כאן, במציאות האובייקטיבית לא קיים חלקיק וגם
לא גל, אלא פונקציית גל. היש הזה יש לו תכונות חלקיקיות או גליות לפי ההקשר, אבל זהו יש קוהרנטי אחד. בכך
מוּסרת לפחות מקצת מן הבעייתיות הלוגית היסודית שמלווה את תורת הקוונטים. היחס בין פונקציית הגל ובין
התופעות (החלקיקיות או הגליות) הוא כמו היחס בין הגל האלקטרומגנטי ובין האור, או הצבע הצהוב." [הרב מיכאל אברהם, אלוהים משחק בקוביות, הערות לסוף הפרק השני]), בנוסף גם את המתמטיקה, הגאומטריה וכו' . ואם אין את כל הדברים האלו - גם לא תוכל לטעון לקיומו לא של המדע (מן הסתם) ולא של שום דבר אחר כמעט, תגיע ממש לאינדטרמיניזם אבסולטי ורדיקלי. בקיצור: בטענת הראייה אתה שופך את התינוק לא רק עם המים, אלא עם כל האמבטיה כולה ועם עצמך (כמו שאמר יום: אני אינני אלא אוסף של תפיסות). ומה שמדהים הוא שהראיה האונטולוגית עדיין תהיה תקפה, כך שאלוהים הוא-הוא זה שניצל מן המתקפה חסרת הרחמים הזו שבאה להשמיד אותו ולבסוף השמידה הכל מלבדו.

בכדי למנוע את כל זה.. תאלץ להכיר בלוגיקה ובידע האפריורי ככלי מספק להכרת המציאות - ואז הטיעונים הלוגיים להוכחת האל (מהסיווגים הקאנטיאנים לקוסמולוגי ולפיזיקו-תאולוגי) יאלצו אותך להכיר בקיומו (אלא אם תסתור אותם), בקיצור - להגיד "כל עוד אני לא רואה זה לא קיים" יוביל אותך להרבה יותר בעיות וסיבוכים מכפי שהטענה של אלוהים.

כי אין לי הוכחות.
גם אם יש אלוהים אני לא חושבת שאם אני אלך עם חצאית או לא ישנה משהו.
זה עניין של אמונה ויש מישהו שם למעלה ששולט עלינו לא נראה לי אכפת לו מה אני עושה בשבת.

חוסר בהוכחות בעיקר
בשילוב עם זה שלא גידלו אותי להאמין אז יצאתי מנקודת הנחה שאין ואז כשלא מצאתי הוכחות אז המשכתי לא להאמין

חוסר ההוכחה לקיום האל.

(אני אגנוסטי - אני לא פוסל את קיומו של אלוהים, אבל לא מאמין בו לגמרי)

את האמת, זה מה שאני רוצה לשאול אנשים שמאמינים
מה שגרם לי לא להאמין הוא, טוב, כלום. לא ראיתי כלום ולא שמעתי כלום, וזה איך שאני חושבת