26 תשובות
לא. אם היה חיסון שהיה יכול לשנות את הדנא זה היה מדהים
לא לא לא.
תקרא בבקשה מאמרים באינטרנט על החיסון.
החיסון עצמו יעיל
שמע אחי אל תאמין לכל השטויות שכותבים על החיסונים

כרגע העובדות מראות שהחיסון עובד
ונוסף היום בערך 200 אנשים לעומת לפני כמה חודשים שהיה יותר מאלף

בזכות החיסונים ביום ראשון אנחנו יוצאים באוויר הפתוח בלי המסכות
ממליץ לך אם אתה מפחד תתיעץ עם הרופא הוא יסביר לך טוב
שואל השאלה:
אבל הרופאים חלק מהממסד והסדר העולמי החדש
שכנעת כולנו כבשים
אחי תקשיב לך תקרא על חיסונים דקה ואיך זה פועל
מכניסים את החיסון לגוף, המערכת החיסונית פועלת ומזהה את ה"אויב" ומתחילה לפעול. ככה שבהמשך המערכת החיסונית שלך תדע איך לפעול אם נגיף הקורונה יכנס לך לגוף
החיסון עצמו מתפוגג מהגוף תוך כמה שעות. המערכת החיסונית שלך זוכרת ופועלת בהתאם
ואני איש לטאה
זה מה שאנשים ממציאים
בזכות הרופאים והתרופות אנשים חיים יותר זמן
אתה יודע לפני 50 שנים כמה זמן אנשים חיו כי לא היה רופאים
בקושי עברו את ה40
שואל השאלה:
דווקא עברו את ה40 גם לפני 2000 שנה
כן אתה תהיה זומבי של הבונים החופשיים
הרבה לא

תראה עכשיו כמה נרפאים מסרטן לעומת פעם

תראה עכשיו שאתה לא מרגיש טוב אתה לוקח כדור

בזכות הרפואה התקדמנו
שמע אם אתה חושב שהרופאים הם נגדנו
אז שיהיה לך סרטן (חס וחלילה) אל תלך לרופאים

שיכאב לך הראש אל תלך לרופא

כי אתה אומר שהם בעד לעשות לנו רע
שואל השאלה:
לא הלכתי לרופא כשכאב לי הראש
ורוב האנשים לא מחלימים מסרטן ואין עדיין טיפולים יעילים

רק ג'וזף פושה צודקת, הכל זה תוכנית שטנית של ביבי
סרטן במצב יחסית מתחיל יכולים
לעומת פעם שלא יכלו
שואל השאלה:
בגלל החיסונים והמסכות יש סרטן
שואל השאלה:
ברגע שכולנו נחזור בתשובה כל החולי יעלם
טוב הבנתי שזה כנראה טרול

כי מה שאמרת היה לי נכון בשיט
עוד לפני הקורונה היה סרטן
שואל השאלה:
הסרטן יתרפא רק אם כולנו נחזור בתשובה בע"ה
כן. מישהי שהיא ביולוגית אמרה לי שכן
ולכן היא גם לא התחסנה
אל תענו אם אתם לא יודעים חיסון M rna l
לעולם לא נוסה על בני אדם אתם לא יכולים לדעת אם הוא אכן משנה את ה DNA אתם שפני ניסוי של פייזר
אנונימית
שימוש ב-mRNA לחיסונים נחקר ופותח החל משנות התשעים של המאה ה-20. מ-2017 והלאה החיסון נוסה על בני אדם בניסויים קליניים מוקדמים כנגד מחלות זיהומיות וכנגד סרטן
איך מצאו את הרצף של הקורונה ?
ככה למעשה קבעו את הרצף של נגיף הקורונה
כלומר הפיקו מהאנשים שחולים בקורונה באמצעות בדיקות דם, הפיקו את הקורונה גרמו לו להרס ולמעשה לקחו את אותו DNA של נגיף הקורונה למעשה החדירו אותם לתוך תאים של בני אדם ועשו תרביות של תאי ריאות והחדירו לתוכם את הDNA של נגיף הקורונה וככה יצרו את מה שנקרא ספרית גנים וככה למעשה הצליחו לאתר את אותו גן שמקודד חלבון של הקורונה (החלבון שנמצא על פני הקרום של כל הגנףי עצמו) ואותו חלבון חיצוני הוא חלבון שמשמש כאנטיגן ואת אותו חלבון למעשה היו צריכים לזהות את הרצף שלו ולאחר שהפיקו את אותו חלבון אנחנו רוצים לאתר את אותו רצף של הגן שאנחנו מעוניינים בו
איך יודעים?בעזרת הטבלה ובעזרת החומצות האמינות ובעזרת החומצות האמינות אנחנו יכולים לתרגם את זה לRNA
יש נגיף שתוקף אותנו הוא תוקף בתאים ספציפים:תאי ריאות, מה שעשו כדי לפתח חיסון אנחנו צריכים לאפיין את אותו הDNA שלו
מה עושים?עושים לחיידקים ליזיז, מפרקים את הדופן שלהם, הורסים אותו בכך למעשה אנחנו מפיקים את הDNA הספציפי של הנגיף ואנחנו מפיקים במקרה של הקורונה את הRNA שלו ולא את הDNA כי הקורונה שייכת למשפחת הרטרווירוסים
לקחו את הRNA יצרו ממנו את מה שנקרא cDNA ועכשיו צריכים לקבל את כל הDNA, אנחנו שמים את הDNA עם כל מיני אנזימי הגבלה כדי לרצף את הDNA.
יש לנו את הDNA ויש לנו את הריצוף של הDNA עכשיו אנחנו צריכים לעשות ספריה של כל הגנים שקיבלנו, מה שעשתה מעבדת פייזר היא איפיינה את אותו נגיף של הרטרווירוסים והיא גילתה שעל פני הדופן של החיידקים יש חלבון מאוד ספציפי שהוא משותף לכל התאים של תאי הדם שהופקו מחולים
ומדובר באיזשהו רצף שאחראי ליצור חלבון חיצוני שמתבטא על התאים שלהם והם גילו שרצף מאוד ספציפי אחראי על החלבון החיצוני שהוא למעשה משמש כסמן לכל הנגיפים ממשפחת הקורונה
עד מה שעשו הם גילו את אותו הרצף של הRNA
איך הם גילו?הם השתמשו בגלי מאוד ספציפי שמכיל את הרצף המשלים לRNA שאחראי ליצירת החלבון
מעבדת פייזר יצירה הוא חיסון שמבוסס על RNA שהוא משלים לאותו RNA ברגע שהוא נקשר אליו הוא גורם להרס של אותו חלבון חיצוני וככה למעשה אם עוד פעם אנחנו נחשף לנגיף קורונה שמכיל את אותו החלבון אז מערכת החיסון כבר תכיר אותו ומיד תפעל.
מה זה Mrna?
זה תוצר של תהליך השתעתוק וזהו חלבון.
הוא נוצר ככה :
תהליך השכפול בשכפול הדנ"א כל גדיל קיים משמש לסינתזת גדיל חדש. הסינתזה מצריכה בראש ובראשונה אנזימים המפרידים את גדילי הדנ"א ואת האנזים דנ"א פולימראז. האנזים דנ"א פולימראז הוא האחראי הראשי לסינתזת גדילי הדנ"א החדשים. השכפול של הדנ"א מתאפשר לאחר הפרדת הגדילים. האנזים דנ"א פולימראז מאפשר להציב מול כל נוקלאוטיד המצוי בגדיל קיים נוקלאוטיד חדש המשלים לו ולקשור בין הנוקלאוטידים החדשים באמצעות קשרים פוספו-דיאסטריים. הנוקלאוטידים החדשים נקשרים זה לזה מתקבצים ליצירת גדיל דנ"א חדש. אולם לצורך התחלת פעילותו של הדנ"א פולימראז יש צורך באוליגו-נוקלאוטידים. אוליגו-נוקלאוטיד הוא פולימור דנ"א או רנ"א חד גדילי קצר. אוליגו-נוקלאוטיד רנ"א המתפקד בסינתזת דנ"א הוא בעל רצף בסיסים המשלים לרצף קצר בגדיל הדנ"א הקיים. אוליגו-נוקלאוטיד כזה נצמד לגדיל דנ"א קיים. הדנ"א פולימראז משתמש בקצה 3' של אוליגו-נוקלאוטיד שכזה כדי להתחיל בקישור הנוקלאוטידים המשלימים בקשרים פוספו-דיאסטריים ליצירת הגדיל החדש. לכן אוליגו-נוקלאוטיד כזה המשמש להתחלת סינתזת דנ"א נקרא פרימר

תהליך תעתוק- אנזים בשם רנ"א פולימראז נקשר למולקולת הדנ"א ונע לאורכה, עד הגעתו לקודון (רצף נוקלאוטידים) המסמן את תחילת תהליך התעתוק, בהגיעו לקודון ההתחלה, הוא נקשר אליו בחוזקה וכתוצאה מקישור הרנ"א פולימראז שני גדילי הדנ"א ניתקים זה מזה, עד למרחק של 17 בסיסים. לאחר ניתוק גדילי הדנ"א זה מזה, מתקיים תהליך הפלמור (הגדילה) של גדיל הרנ"א שליח, הנוקלאוטידים נקשרים בזה אחר זה ,הנוקלאוטידים שנוצרים נקשרים לאחת משרשראות הדנ"א בקשרי מימן ודנ"א פולימראז מעתיק את שרשרת הדנ"א מקצה 3' ל5' לכן שרשרת הרנ"א נבנית בכיוון ההפוך, מקצה 5' ל3'. רנ"א פולימראז ממשיך להעתיק את גדיל הדנ"א ולהאריך את גדיל הרנ"א עד היגעו לקודון סיום המסמן את סיום פעולת התעתוק. בשלב זה הרנ"א פולימראז, הרנ"א והדנ"א ניתקים זה מזה ותהליך התעתוק מסתיים ונוצר רנא שליח )mrna(

תהליך התרגום- הרנ"א השליח מגיע לריבוזום כדי שהמידע המצוי כרצף קודונים ברנ"א שליח יעבור תרגום לרצף של חומצות אמינות בחלבון. על הרנ"א השליח להתמקם בגופיף הנקרא ריבוזום. הריבוזום הוא קומפלקס של מולקולות רנ"א ריבוזומלי ושל חלבונים והוא בעל שתי תת יחידות. התרגום של רנ"א שליח לחלבון מצריך מספר מרכיבים ובראש ובראשונה את הרנ"א שליח, את הריבוזום וכן מולקולת רנ"א קטנות הנקראות רנ"א מעביר או בקצרה טי רנ"א. הרנ"א המעביר מעביר חומצות אמינות מהציטופלזמה אל אתר הסיתנזה של החלבון בריבוזום והוא נחוץ לפענוח הקוד הגנטי שברנ"א שליח. במהלך התרגום נוצר קשר פפטידי בין שתי חומצות אמינות הקשורות לשתי מולקולות רנ"א מעביר הממוקמות זו ליד זו בריבוזום, במהלך יצירת הקשר הפפטידי מולקולת הרנ"א המעביר הקשורה לחלבון שנוצר מתנתקת מהחומצה האמינית הקשורה אליה והיא חוזרת לציטופלזמה, הרנ"א המעביר שנותר בריבוזום ושאליו קשור החלבון שנוצר מוסט לאחור ואל הריבוזום מגיע רנ"א מעביר חדש הנושא חומצה אמינית שעתידה להיקשר לחלבון שנוצר. תהליך התרגום מסתיים כאשר הריבוזום מגיע סיום שהוא קודון הפסקת התרגום.
איך זה עובד?
כדי לפתח חיסון mRNA צריך בשלב הראשון לבחון היטב את הגורם שנגדו רוצים לחסן למשל נגיף, חיידק או תא ממאיר, ולזהות בו אַנְטִיגֵן, כלומר מאפיין מובהק שלו שיאפשר למערכת החיסון לזהותו. במקרה של נגיף הקורונה SARS-CoV-2, מחולל המגפה הנוכחית, האנטיגן שנבחר הוא חלבון ה-Spike, הזיז שבולט ממעטפת הנגיף ומעניק לו את המראה דמוי הכתר שנתן לנגיף את שמו. בגידולים סרטניים האנטיגן יהיה חלבון מסוים שמיוצר בתאי הגידול הרבה יותר מאשר בתאים בריאים.

מולקולות mRNA הן העתק של מקטע מסוים מה-DNA, הכולל את ההוראות לייצור חלבון מסוים. אחרי שבחרנו אנטיגן מסוים לחיסון, חוקרים את הרכב החלבון שלו, ומייצרים במעבדה את ה-mRNA עם הקוד לייצור עותקים של האנטיגן הזה. כשמזריקים את ה-mRNA לתא, התא עצמו מייצר את האנטיגן בלבד, בלי הנגיף המזיק, או כל מחולל מחלה אחר שהיה מחובר אליו במקור. כשמערכת החיסון תפגוש את האנטיגן היא תלמד לזהות אותו, לזכור אותו ולהילחם בו, בלי שיוכל לגרום נזק של ממש. בעתיד, כשהאדם המחוסן יידבק במחולל המחלה האמיתי, מערכת החיסון שלו תשמיד את האנטיגן ללא היסוס, ואיתו את מחולל המחלה, שכן היא אומנה כבר לזהות אותו כפולש.

מולקולת ה-RNA שליח היא מולקולה שבירה ועדינה מאוד כשהיא "עירומה", לכן נחוצה טכניקה שתאפשר להכניס אותה לגוף ולשמור אותה שלמה לזמן הדרוש לה כדי להיכנס לתאים בגופנו. בדרך כלל עוטפים אותה לשם כך בבועה שומנית. את הבועיות האלה מזריקים למחוסנים, והן חודרות לתוך תאים שלהם. בחיסון הקורונה אלו תאי השריר בזרוע העליונה.

המולקולות המוזרקות לא נכנסות לתוך גרעין התא, כך שהן לא באות כלל במגע עם ה-DNA של מקבלי החיסון. הן נשארת בנוזל שמחוץ לגרעין התא (הציטופלזמה), שם נמצאים גם הריבוזומים מכונות התרגום שלוקחות הוראות mRNA ומייצרות לפיהן חלבונים. כשנגיפים חודרים לתא, הם "חוטפים" את המנגנון הזה ומשתמשים בריבוזומים של התא לייצור החלבונים שלהם.

הפעם מי שחוטף את הריבוזום הוא ה-mRNA שבחיסון. הריבוזום מייצר את האנטיגן בהתאם להוראות שקיבל מה-mRNA במקרה שלנו חלבון ה-Spike. מנגנון נוסף בתא לוקח את החלבון החדש שהריבוזום ייצר, ומציג אותו בצד החיצוני של התא. בינתיים מולקולת ה-mRNA, שהיא כאמור שבירה ועדינה במיוחד, מתפרקת עם תום השימוש בה.

בשלב האחרון, מערכת החיסון מבחינה בחלבון הזר המוצג מחוץ לתא, נכנסת לפעילות ולומדת להילחם בו. במשך כמה ימים היא מייצרת עוד כלים, מתמחה ומשתכללת בלוחמה נגדו. לבסוף היא חוזרת למצב "ביטחון שוטף" ומחזירה את הכוחות הלוחמים לבסיסם. ביניהם יהיו תאי זיכרון ששומרים מידע על האנטיגן החדש שזוהה. בפעם הבאה שמערכת החיסון תזהה את האנטיגן הזה, תאי הזיכרון ישמשו לייצור מהיר של נוגדנים יעילים נגדו.

התיאור שהצגנו כאן כללי מאוד. יש חיסונים עם RNA שליח שאינו משתכפל ואחרים שבהם הוא משתכפל. יש חיסונים שבהם ה-mRNA מוכנס לגוף ומחפש שם תאים "להדביק", ולעומתם כאלה שבהם מחדירים אותו לתאים שנלקחו מהמחוסן (תאים דנדריטיים) ואז מחזירים אותם לגוף. גם שיטות ההגנה על המולקולות העדינות רבות ומגוונות. אבל המנגנון הבסיסי של כולם דומה, ומשותף לחיסונים האימונותרפיים ולכל חיסוני ה-mRNA שעברו בהצלחה ניסויים, כולל החיסון לקורונה: חומר גנטי משמש לייצור אנטיגן, והאנטיגן מוצג למערכת החיסון.
באותו מאמר סקירה ב-Nature הוסבר גם מדוע הבטיחות של חיסוני ה-mRNA כנראה גבוהה במיוחד לעומת חיסונים שמרניים יותר. הכותבים ציינו כי היתרון הראשון שלהם הוא שהם אינם מכילים כל גורם מחלה לא נגיף מוחלש, לא מומת וגם לא נגיף בלתי מזיק שהונדס כך שיציג את החלבון של גורם המחלה האמיתי. הם מכילים רק הוראות לייצור אנטיגן יחיד. בנוסף, אין סכנה שיהיו בהם רעלנים, מכיוון שאין צורך להחליש או להמית נשא מחלה כלשהו בשום שלב. לבסוף תהליך הייצור של מנות החיסון קצר, לכן הסיכון קטן יחסית לזיהום שלהן בידי גורם חיצוני.
קחו.