זה הגיוני שיותר נוח לי להיות עם ערסים מאשר עם אנשים כמוני? כאילו אני יותר מתחברת אליהם מאשר לאנשים שהם כמוני..

אני נולדתי בעיר עם מלא ערסים וגרתי שם כל החיים שלי בערך שנה שעברה עברתי לעיר אחרת שאין שם הרבה ערסים ואני לא ממש מרגישה שייכת ובגלל הקפסולות לא הכרתי את כל הכיתה והכרתי רק את החלק ה"נורמלי והחנוני" של הכיתה (אני בכיתה מדעית) ואתמול בגלל טקס יום הזיכרון אז כל השכבה הגיעה, כל הקפסולות ופשוט כולם אז הכרתי את החצי השני של הכיתה החלק שיש בו יותר ערסים ופשוט הייתי שמחה (משהו שלא קרה כבר הרבה זמן) והרגשתי שאני בבית כאילו לא עברתי דירה לעיר אחרת ואין קורונה והכל נורמלי וכיף שוב.. זה הגיוני שאני הרגשתי יותר בנוח עם הקבוצה של הערסים? אני לא ערסית אני ממש ההפך הגמור מערסית אבל עדיין הרגשתי יותר בנוח לדבר עם הערסים מאשר לדבר עם הילדים האחרים ה"נורמלים"..